אולימפידת אסיה ה- 12 נפתחה אתמול במוזיאון ארץ ישראל בתל-אביב. זוהי אולימפיאדת המדעים הבינלאומית הראשונה שמשרד החינוך בישראל מארח.

באירוע הפתיחה השתתפו משלחות מ- 16 מדינות באסיה, בהן סינגפור,טייוואן, סין, וייטנאם, הודו, רוסיה ואינדונזיה.

הטקס התקיים במעמד מנכ"ל משרד החינוך ד"ר שמשון שושני, ומנהל המינהל למדע ותכנולוגיה, ד"ר עופר רימון.

ליאור נוביק (ישראל היום )

שר החינוך גדעון סער, יציג היום בישיבת הממשלה, סקירה של מתווה תוכנית עבודה לחידוש התצוגה ושימור הביתן היהודי באושוויץ-בירקנאו.

לצורך יישום התוכנית הוקצו 32 מליון שקלים ועבודות החידוש והשימור יחלו בימים הקרובים במטרה שחנוכת הביתן המחודש תהיה בקיץ 2012.

חידוש התצוגה ושימור הביתן היהודי באושוויץ-בירקנאו הם נדבך נוסף במהלכים שמובילה מדינת ישראל להנחלת זיכרון השואה,במוזיאון אושוויץ -בירקנאו מבקרים מדי שנה כ-1.300.000 מבקרים, מתוכם כ-50 אלף ישראליים, רובם תלמידים,אומר השר סער. "הנחלת זיכרון השואה היא צוואה לעמנו, למחויבות שלנו לזיכרון השואה ולזוועותיה, תפקיד מרכזי במאבק נגד תופעות של הכחשת השואה, זיכרון זוועת השואה מעצים את משמעות הקמתה וקיומה של מדינת ישראל, מדינת היהודים.

התערוכה המרכזית באושוויץ -בירקנאו עוברת תהליך של שיפוץ על כן הוחלט כי נושאו של הביתן יהיה "שואה: רצח העם היהודי"

יוכי ילון,וליאת עזר ( ישראל היום )

המסע למחנות הריכוז, אליו יוצאים תלמידי תיכון מדי שנה, הולך ומתיקר, ומספר בני הנוער שמשתתפים בו הולך ופוחת, ולכן החליטו מורים והורים מהמרכז לערוך מסע אלטרנטיבי עבור תלמידים שידם אינה משגת. בדיון שנערך בוועדת החינוך לפני שנתיים, הוערך כי פחות מ- 20אחוז מהתלמידים יכולים להרשות לעצמם לצאת למסע לפולין, שעלותו עומדת היום בכ-1.000 דולר ויותר. במסגרת היוזמה נערך מסע חלופי למצעד החיים, בבית הקברות בחולון, שבו נבנו לאחר קום המדינה מצבות לזכר קהילות שניספו בשואה, המצעד נערך במתכונת דומה למצעד החיים. ובני הנוער יקראו בו קדיש לזכר הקהילות שניספו בשואה.

יוזמת הפרויקט צפי חי המכהנת כסמנכ"לית מרכז תאיר לשימור הזיכרון היהודי והלאומי, בחרה את המקום אחר שפקדה עם אמה מצבה שהקימה סבתה לזכר קהילת גרוולין שבפולין.

לדבריה מעבר לעובדה שהמסעות לפולין הפכו ליקרים ולאקסלוסייביים, הם גורמים להזנחת אתרי הזיכרון בתוך ישראל.

במסגרת המצעד האלטרנטיבי נחלקים התלמידים לקבוצות שבראשן עומד ניצול שואה המספר את סיפורו. התלמידים מאמצים את הקהילה שנספתה וממנה הגיע הניצול ולומדים את קורותיה."המצעד מאפשר לנו ללמוד את ההיסטוריה מתוך הלב" , מעידים התלמידים. השנה ישתתפו במצעד מאות תלמידים, חיילי צה"ל ומתנדבי מד"א.

ליאת עזר (ישראל היום )

12 בנינים ובהם שני הוסטלים המהווים כמעט רחוב שלם בחיפה עבור ניצולי השואה, כחלק מפרויקט מיוחד שנחנך בשבוע שעבר במעמד שר הרווחה משה כחלון.

בעמותת "יד עזר לחבר " החליטו לרכז את כל צורכי ניצולי השואה המתגוררים באזור הצפון תחת קורת גג אחת, שם יספקו להם סיוע משפטי, רפואי ,ופסיכולוגי,לצד אספקת ארוחות חמות לכל דיירי ההוסטלים שהוקמו.

"פתחנו מטבח שבו נבשל מאות מנות לכל ניצול שיבקש ,פתחנו גם שני מועדונים עבור המפגשים החברתיים וגם מרפאה , שבה יקבלו הניצולים טיפולי שיניים בחינם, אולי כבר מעט מאוחר,אבל אנחנו רוצים לתת להם לחיות בכבוד" אומר "לישראל היום" יו"ר העמותה שמעון סבג.

לאה קרן , בת 76 מחיפה היא אחת הדיירות, בהוסטלים החדשים, לניצולים מאד קשה ,אבל אנחנו כולם כאן ניצולי השואה מדברים זה עם זה,והיום הראשון כאן עבר מאד נחמד אומרת לאה קרן.

יעל בורונבס (ישראל היום )

מאות צעירים יהודים מכל רחבי העולם, צפויים להגיע לארץ ולהתגייס לצה"ל במסגרת הרחבת התוכנית "צבר" של המשרד לקליטת העליה. התוכנית בעלות השנתית של 4.5 מליון שקלים, שמה לה למטרה את הבאתם ארצה של כשלושה גדודים צה"ליים -יותר מ- 350 חניכים בכל שנה עם דגש על הרחבת התוכנית מארה'ב, שם היא פועלת כיום למדינות נוספות.

תוכנית צבר היא פרויקט יחודי שקיים כבר 20 שנה. המשתתפים הם יהודים ובני ישראליים בני 18 עד 23 המתגוררים בחו"ל ומבקשים להגיע לארץ כדי להתגייס לצה"ל ולשרת שרות צבאי מלא, במסגרת התוכנית עוברים הצעירים תהליכי גיבוש והכנה בחסות תנועת הצופים- עם הגעתם ארצה הם נקלטים בקיבוץ מאמץ אשר משמש להם בית חם ותומך במהלך השרות הצבאי, וגם לאחריו.

מלבד משרד הקליטה שותפים לתוכנית גם צה"ל ומשרד הביטחון.

יעל בורנובסקי (ישראל היום )

מאת גרדיאן (פורסם בעיתון הארץ)

בית המלוכה הבריטי אימץ אל חיקו את כלי העידן הדיגיטלי ובהתאם החתונה צפויה להיות משודרת בשדור חי ביוטיוב, ולזכות לעדכונים בפייסבוק ובטוויטר.

החתונה המלכותית בין הנסיך ויליאם לקייט מידלטון תשודר בשידור חי ביוטיוב, אתר שיתוף הווידיאו של גוגל. זאת כחלק מהשימוש הגובר של בית המלוכה הבריטי ברשתות חברתיות.

מי שרוצה לעקוב אחר החתונה יכול לעשות זאת כמובן בכלי התקשורת, אבל הוא יכול גם לעקוב אחריה באתר משלה, כמו גם בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר. בנוסף, אנשי התקשורת של בית המלוכה יכסו את החתונה בלייב בלוגינג.

בנוסף לכיסוי של חתונה, הציבור יוכל לחתום על "ספר חתונה" של ברכות וידיאו.

אבל בעוד שבריטניה הגבירה את האבטחה לקראת האירוע בצורה משמעותית, נראה שמניעת חטיפת החגיגות בעולם הווירטואלי היא כמעט בלתי אפשרית.

מי ייתן שנישואיהם הארוכים והמאושרים יהיו האחרונים של" המלוכה הבריטית", נכתב באחת התגובות העדינות יחסית בדף הפייסבוק המלכותי.

מאת ניר חסון

ילדיהם של יונה ושמחה, אחים שנפרדו בגליציה בתחילת המאה הקודמת, גילו זה על זה בתום מסע חיפוש ארוך

באמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת, בעיר ברודי שבגליציה, נפרדו דרכיהם של שני אחים לבית משפחת שפירא. יונה עלתה לישראל כדי להצטרף לתנועה הקומוניסטית הארצישראלית. אחיה, שמחה, נותר עם הוריו. מאז התרסקה המשפחה במאורעות השואה והטיהורים הסטאליניסטיים. לפני כשבועיים, אחרי מסע חיפוש ארוך, שתחילתו במסמכי הקג"ב וסופו בפייסבוק, גילו ילדיהם של יונה ושמחה, המתגוררים בישראל – זה על קיומו של זה. אתמול במוזיאון "יד ושם" הם נפגשו והתחבקו לראשונה. "אני קצת לא יודעת מה עושים עם משפחה, אין לנו ממש ניסיון בדבר הזה", אמרה אילנה תמיר-שפירא, נכדתה של יונה, שבזכות מאמצי החיפושים שלה אוחדה המשפחה.

ליאורה, בתה של יונה ואמה של אילנה, לא ידעה כמעט דבר על אמה. יונה מתה כשליאורה הייתה בת 12 בעיירה ששימשה מעין מחנה מעצר למשוחררי הגולאגים של סטאלין. "היא אמרה שהיא חושבת שההורים שלה נספו בשואה, והיא אמרה שהיא תספר לי הכל כשאהיה בת 15, אבל כשהייתי בת 12 היא מתה", סיפרה אתמול ליאורה במפגש המרגש. האם הייתה קומוניסטית אדוקה, בשנת 1926 היא עזבה את משפחתה ועלתה לארץ. כאן הצטרפה לקבוצות מחתרת קומוניסטיות, בתחילה בירושלים, ולאחר שנעצרה בידי שלטונות המנדט היא עברה לחיפה והמשיכה שם בפעילות מחתרתית. ב-1931, לאחר כמה מעצרים בשל הדבקת כרוזים קומוניסטיים היא גורשה על ידי הבריטים.

חודשים ספורים אחרי גירושה של יונה הגיע לארץ אחיה, שמחה, גם הוא מסיבות אידיאולוגיות, אבל בקצה השני של המפה הפוליטית. "אבא השתתף באסיפה של ז'בוטינסקי בברודי. באותו ערב הוא חזר הביתה ואמר להוריו שהוא עולה לארץ, למחרת הוא כבר היה בתחנת הרכבת לסדר את הכרטיס", סיפר אתמול בנו, אריה שיקלר (אביו החליף את שם המשפחה לשם המחתרתי שלו – שיקלר). שמחה הצטרף לשורות האצ"ל ונעצר גם הוא על ידי הבריטים בשל חלוקת כרוזים – שונים, כמובן, מאלו של אחותו.

יונה התגלגלה בינתיים לברית המועצות בתקווה להמשיך לקדם משם את המהפכה. אלא ששם היא נדחתה בידי המפלגה, כפי שנכתב בדין וחשבון שנמצא בתיק הקג"ב, בשל היותה "בעלת נטיות לא בריאות: פסימיזם, אינדיבידואליזם, לא כל כך מתמצאת במציאות הסובייטית". מאוחר יותר היא נעצרה והואשמה בקונטרה-רבולוציונריות ובטרוצקיזם. במסגרת הטיהורים של סטאלין נשלחה ב-1936 למחנה כפייה – גולאג, בצפון רוסיה. היא נותרה במחנה ובעיירה הסמוכה אליו, אותה לא הורשתה לעזוב עד למותה מסרטן ב-1958. ליאורה, שאביה מת 10 שנים קודם לכן, הועברה לבית יתומים וב-1979 עלתה לישראל. "תמיד הייתי לבד, בלי אף קרובים. אחרי שעליתי ניסיתי קצת לחפש אבל לא היו לי כלים לכך, וזה לא הצליח", סיפרה.

בתה אילנה היא זו שלקחה על עצמה לגלות פרטים על סיפור חייה של הסבתא. במסגרת פרויקט מרתק, שמתועד בבלוג בשם "פרויקט יונה", החלה לאסוף פרטים על תעלומת חיי סבתה. היא נעזרה לשם כך בארכיונים שונים ובעיקר באינטרנט. פריצת הדרך הראשונה היתה כאשר הצליחה לקבל מארכיון הקג"ב את תיק החקירה והמעצר של יונה. כך גילו ליאורה ואילנה את שמות ההורים של יונה ומקום הולדתה. השמות ומקום המגורים הוזנו במאגר השמות ב"יד ושם", בו נמצאים כיום לא פחות מארבעה מיליון שמות של נספים.

אילנה גילתה שב-1956 בא אדם בשם שמחה ל"יד ושם" ומילא דף עד, ובו פרטים דומים מאוד לפרטי המשפחה שנמצאו בתיק הקג"ב. שמחה עצמו כבר לא היה בין החיים, אך אילנה הצליחה לאתר את בנו ואת נכדתו. דרך רשת פייסבוק מצאה אילנה את לימור, נכדתו של שמחה ובתו של אריה. "אמרתי שנתחיל מלימור כי היא צעירה", סיפרה ליאורה על שיחת הטלפון הראשונה, "אמרתי שאני מתנצלת ושאני מבינה שזה הזוי אבל אולי לסבא שלך יש אחות". אריה אישר שלשמחה היתה אחות, שהייתה בארץ והייתה פעילה קומוניסטית. זה הספיק כדי לאשר לבני המשפחה הנרגשים שלעץ המשפחה הדל שלהם צמח ענף נוסף.

לבקשת "יד ושם" הסכימו הקרובים לעשות את האיחוד המשפחתי לעיני עיתונאים. שני בני הדודים ניגשו זה לזה והתחבקו בחום בעוד בני הזוג והילדים לוחצים ידיים ומשננים זה את שמו של זה. "אני חושבת שאני עוד לא מעכלת את זה. אני שמחה עבורי שיש לי משפחה ושמחה עבור הילדים שלי. אנחנו צריכים ליצור יחסים ואני מקווה שנצליח", אמרה ליאורה במפגש. "יש הרבה לספר בשביל לעטוף תקופה כזו, חבל שמי שהיו שייכים לסיפור הזה כבר אינם. הייתה לי אחות שנפטרה לפני כמה חודשים ולא הספיקה", אמר אריה.

אבל האיחוד המשפחתי אינו סופו של "פרויקט יונה". "זה כמו סיפורו של העם היהודי כולו", סיכמה אילנה, "חמישה אחים, שניים נספו בשואה, אחד רוויזיוניסט שעלה בעקבות ז'בוטינסקי, אחת קומוניסטית נלהבת שהלכה לאיבוד במחנות הקומוניסטיים, והיה גם אח חמישי שכנראה הגיע לאמריקה". לאיש מבני המשפחה אין קשר עם האח החמישי, גדליה שמו. "גיליתי שכל ה'גדליה' הפכו לג'ורג' ו'שפירא' לשפירו, אז אני מחפשת את ג'ורג' שפירו בארה"ב. אחד מהיוצרים של סיינפלד הוא ג'ורג' שפירו, אולי יש לנו קשר אליו", סיכמה בחיוך.

פורסם במקור באתר עיתון "הארץ"