נהג חדש מגיל 16 ו-9 חודשים

מהשבועות הקרובים, נערים ונערות יוכלו לקבל רשיון נהיגה כבר מגיל 16 ו-9 חודשים, וזאת במקום גיל 17 כיום. עם זאת, במשך חצי השנה הראשונה מיום קבלת הרישיון, תחול חובת ליווי נהג ותיק, שמתוכה שלושה חודשי נהיגת לילה.

ועדת הכלכלה של הכנסת, אישרה אתמול את הצעת שר התחבורה, ישראל כץ, הקובעת רפורמה בלימודי הנהיגה, למעט הורדת הגיל.  בתום תקופת הליווי, יחתמו המלווה והתלמיד על תצהיר לפיו קיימו את חובת הליווי על פני לא פחות מ- 50 שעות, ורק לאחר מכן, יונפק לנהג החדש רישיון נהיגה קבוע מטעם רשות הרשוי. על פי ההצעה שאושרה, אפשר יהיה להתחיל את לימודי הנהיגה בגיל שש עשרה וחצי.
עמותת אור ירוק, בירכה אתמול על הצעד. מנכ"ל העמותה, שמואל אבואב, אמר כי "מחקרים מצביעים כי תוכניות רשיון הנהיגה המודרג מפחיתות את שיעור התאונות של הצעירים בכ- 20% עד 40%". אבואב הדגיש כי "המוגבלות על נהיגת לילה והסעת נוסעים הן בעיניו התרומה הגדולה להפחתת שיעור התאונות".
הצעתו של השר כץ, התקבלה בוועדת הכלכלה של הכנסת, בעוד שבמקביל, מונחות על שולחן ועדת השרים לעניני חקיקה, הצעת חוק המורה על מתן רישיון נהיגה דוקא בגיל מאוחר יותר. ההצעה קוראת לאפשר להוציא רישיון רק מגיל 18, וזאת עקב עלייה במעורבות צעירים בתאונות דרכים קשות וקטלניות.
הנתונים תומכים בכך: על פי מחקרים  שבוצעו על ידי עמותת אור ירוק, לצעירים סיכון גבוהה פי 2.5 להיהרג בתאונה קטלנית אחרי השעה  22.00. צעירים עד גיל 24, מעורבים יותר בתאונות דרכים בהשוואה לבני גילאים מבוגרים יותר, בעוד שנהגים עד גיל 24 מהווים 15% מהנהגים, הם מעורבים בכ- 19% מהתאונות עם נפגעים.
בשנת 2010, אירעו לכל הפחות 71 תאונות מדווחות שבהן היו מעורבים נהגים בגילאי 17-18. לפחות שש מהתאונות הוגדרו כקשות במיוחד.
לאור נתונים אלו, זוג עורכי הדין, ורד כהן ורענן בר-כהן, הורים לנערים לפני קבלת רישיון הנהיגה, פנו לכנסת בדרישה להעלות את גיל קבלת רשיון הנהיגה לגיל  18. אין למשרד התחבורה יכולת לפקח בפועל על הליווי, ואין דרך שבה יוכל המשרד לאכוף את הדרישות בעניין הלווי ,אומרים בני הזוג.
שלומי דיאז וזאב קליין (ישראל היום )

מבחן המיליון: ריינג' רובר ספורט מול פורשה קאיין

נחסוך הפעם בדקורציה לכתבה מכיוון שיש לנו בעיה אמיתית. צוות הבוחנים ואנוכי כבר אחרי כאלף קילומטרים של מבחן, על פני יומיים ועל פני מגוון מתארים, תרחישים והדמיות. והיכן שלריינג' היה יתרון, הוא איבד אותו במתווה הבא, ובכביש בו הקאיין הבריק, הריינג' היה עדיף ממנו עיקול אחרי. ולא רק במישור הדינאמי, גם מבחן ה"מראה ומגע" הסתיים עם שיווין של נקודות חוזקה וחולשות של האנגלי מול הגרמני. כמו להביט נוכחה לקיר אטום וחסר טקסטורה, הגענו לתיקו המושלם בו רק העדפות הקונה יטו את המאזניים לטובת הקאיין או הריינג'. זו הפעם הראשונה בעשור וחצי של מבחני רכב שבה אני מחזיר את הכרכרות לאורוותן, בתחושה של אי-מיצוי ואפילו תסכול על כך שאין אנו מסוגלים – הפעם – לתת לכם שורה תחתונה חדה וברורה.

 

רקע

שתי המכוניות האלו, הריינג' רובר ספורט ופורשה קאיין, מגיעות לכאן בדרכים שונות בתכלית. לריינג' מורשת ארוכה בת ארבעים שנים ומקומו בפנתיאון הרכב שמור כאביו מולידו של סגמנט השטח-פאר. זה לפחות מה שהיו רוצים בלנד רובר שתחשבו. מאחר שהריינג' ספורט מתבסס בכבדות על הדיסקברי כתורם איברים מרכזיים ועליהם נשען המראה הנכון ועוד נגיעות לשינוי התחושה והדינאמיות – כמו קיצור בסיס הגלגלים למשל. אם אתם רוצים את "הדבר האמיתי" יהיה זה הריינג' הבכיר – עוד קומה אחת במדרג המחיר ולא – לא יישאר לכם עודף ממיליון שקלים. דגם 2011 קיבל סידרת עדכונים מקיפה, גם ברמה הקוסמטית וגם במכאנית ומשווק עם מנוע טורבו-דיזל 3.0ל' שמוריד את המחיר לעשירים שבבני עמנו.

מול הריינג' שעלה מערפל הביצות בוויילס, והוציא לטיול את כלבם של בני בסקרוויל, הקאיין נולד במחלקת השיווק של פורשה. פרי חזונו של פרדיננד פיך – שנועד להכניס את פורשה לסגמנט השטח פאר הרווחי. עם פיתוח ויצור משותף לטוארג, הפך הקאיין כשהוצג ב-2002, לדגם הנמכר ביותר של פורשה ולמקור הרווח הגדול ביותר שלה. באביב 2010 הוצג הקאיין החדש, שעיניכם רואות, והוא לוקח צעד אחד ומתרחק מהדודן העממי. היצור עבר מסלובניה לגרמניה (מפעל חדש ומשותף לפאנאמרה), היקף החלקים הייחודיים לפורשה גדל והמוצר – הקאיין – קיבל מיקוד חד יותר מבעבר. יתרון הגיל עומד איפא לזכות הפורשה – שהוא הדגם הצעיר יותר והמעודכן יותר מבין השניים.

 

מראה

בעוד שהריינג' ספורט מאד נאמן למראה המותגי ונושא חבילה וויזואלית מאד של ד.נ.א. "ריינג' רוברי" מובהק. הקאיין החדש לא דומה במאומה לקודמו – וטוב שכך. הריינג' רבוע צללית, זקוף ומזוות. מולו הקאיין עגלגל, בולבוסי ושרירי, ובעל שכבה קדמית המחייכת אליך את חיוכו המרושע של באונסר ענקי בכניסה למועדון שניה לפני שהוא מעיף אותך ממנו. תנו לי קאיין בשחור-מט ואף ממזר לא יתעסק איתי. הריינג' נראה טוב, מחלק נכון את היחס שבין מכסה המנוע, אורך הגג וירכתיים מפוסלים – והוא מאד נאמן למורשתו העיצובית. הקאיין מעביר מסר מאד ברור של דינאמיות ועוצמה. שניהם נכונים, שניהם נאים מאד בדרכם וכן –  אהבנו את שניהם.

תא הנהג וסביבתו הם דוגמה לקיצוניות. תא הריינג' בעל משטחי עור ועץ נרחבים, מיתוג מינימאלי ושדה ראיה מקסימאלי באמצעות אותה תנוחת ישיבה מעולה שקנתה לה מעריצים רבים לאורך הדורות – ואני ביניהם. אין כאן הפתעה, אלא איכות מעולה, ריח עמוק של עור איכותי וחזרה לאותו מועדון גברים שאנו מכירים ואוהבים. ראוי לציין מערכת שמע של "הרמן קרדון" ומקרר (אמיתי!) במסעד המרפקים שבין המושבים הקדמיים. הכניסה הראשונה לקאיין ו-"וואהו". הפאנלים השונים ניצבים בכל זווית בין אופקית ל-אנכית, כולל. אתה מוקף מיתוג מכל עבר כבתא טייס של כלי חלל עתידי. זה מיד זרק אותי שנים אחורה לילדותי כשהייתי נכנס עם טושים לארגז קרטון גדול ומייצר לי כפתורים רבים על כל לוח – כמו אפולו 13 רק בלי התקלות. רק הפאנל בתקרה לבדו מכיל כעשרה מתגים שונים ויש עוד מסך מגע, מיתוג למערכת המתלים והעברת הכוח, ועוד ועוד כפתורים לרוב. תנוחת הישיבה מאד מכונסת ועטופה, אתה מביט אל העולם דרך שמשות קטנות יחסית ושדה הראיה טוב אבל לא מצויין. מצד שני, האיכות של תא הנוסעים פשוט מהממת וראויה לכל שבח. מהתפרים של העור, דרך מתגי האלומיניום של הזחת המושבים ומגע העור עצמו – הקאיין בהחלט ראוי לכל הסופרלטיבים. ובשתי מילים: מצועצע ואיכותי.

 

מכאניקה

הריינג' ספורט נשען על שלדת סולם, ארבעה מתלים נפרדים ומערכת של קפיצי אוויר. הוא נהנה משירותיו של מנוע טורבו-דיזל חדש 6V בנפח 3.0 ל' המפיק 245 כ"ס ו-60 קג"מ באמצעות שני מדגשי-טורבו והזרקה ישירה בלחץ סופר-גבוה. הר הקג"מים הזה מתועל דרך תיבת הילוכים אוטומטית עם שישה יחסי העברה, לתיבת העברה שיש בה גם הילוך כוח (ואפילו שימושי ביחס 1:2.93) ומשם דרך דיפרנציאלים ננעלים ומפוקדי מחשב לגלגלים ענקיים עם חישוקים "20 תקניים.

כל זה יניע 2540 ק"ג של ריינג' ספורט ל-100 קמ"ש ב-9.3 שניות ולמהירות מירבית של 193 קמ"ש. לנד רובר המציאה את המשחק מחדש בתחום מערכות העזר וגם הריינג' נהנה מהדור האחרון והמעודכן של הטריין ריספונס המתאים את כל מערכות ההינע לסוג השטח עליו הרכב נע. רגע! האלו! מה שטח? נו טוב. לריינג', בניגוד לרבים מחבריו לסגמנט, יש יכולת שטח טובה מאוד. במקרה שלנו, היכולת מוגבלת רק בשל רגישותם של צמיגי הכביש לפגיעה, אחרת, לא היינו מהססים להטיל בפני הריינג' התכול את המיטב שיש לנגב להציע בידיעה שהוא היה מתגבר על מרבית המכשולים בקלות.

לקאיין שלדה אחודה במבנה קל וקשיח. הדור הזה השיל מעל 200 ק"ג ממשקלו לעומת הקאיין הקודם והוא גדל בכל ממד למעט הגובה. גם לקאיין מתלים נפרדים וקפיצי אוויר ושלא כמו אצל הריינג' (שקיימת רק בגרסת הסופרצ'ארג'ד), לקאיין בולמי-זעזועים אקטיביים המתאימים עצמם לתנאי הדרך וגם למצבים מוגדרים מראש למשל "ספורט". מנוע הדיזל 6V 3.0 ל' של הקאיין (גרסה של מנוע אודי המיוצרת ברישיון) מפיק 240 כ"ס ו-55 קג"מ באמצעות מגדש טורבו יחיד בעל נחיר משתנה והזרקה ישירה. כל הטוב הזה עובר לתיבת הילוכים חדשה בת שמונה (!) יחסי העברה ומשם מתפזרת לגלגלים. פורשה וויתרה על תיבת ההעברה והיחס הקצר שבה – בתפיסה שאף אחד לא באמת צריך Low  כשבעל פורשה רוצה לטייל בשטח הוא עושה את זה עם דיפנדר…

יתרון המשקל של הפורשה – 2100 ק"ג – יביאו אותו ל-100 קמ"ש ב-7.8 שניות ולמהירות מירבית של 218 קמ"ש. לפורשה גם פליטת CO2 קטנה יותר 195 גר'/ק"מ מול 243 גר'/ק"מ של הריינג'.

 

בתנועה

בעיר – כמה צפוי – לכל מכונית יתרונות וחסרונות. הריינג' יהיה שקט ונעים יותר במהירות איטית. בידוד המנוע ופני הכביש טוב יותר ואיכות הנסיעה ראויה לכרכרה מלכותית. תנוחת הישיבה הגבוהה מקנה יתרון ברור בשדה הראיה וחשוב לא פחות – רואים אותך נוהג בריינג'. וגם זה שווה משהו.

הקאיין יהיה זריז יותר ביציאה מהרמזור. הוא גם מגיב יותר לכביש משובש ומספק איכות נסיעה טובה פחות מזו של הריינג'. המצב מתהפך ב-50 קמ"ש. בנקודה זו מתלי הקאיין הנוקשים יותר מתחילים לעבוד ברצינות ומתמודדים טוב יותר עם אותן מהמורות שהריינג' כבר מתקשה להרחיק. זה שלקאיין חישוקי גלגל "19 – ומכאן צמיגים בעלי עובי דופן גדול יותר, עוזר לו כאן מאד.

ואם הקאיין יהיה הזריז יותר מבין השניים בעיר, לריינג' כשר תמרון מדהים, קוטר סיבוב קטן מאד, והוא נותן לנהג מודעות סביבתית הרבה יותר טובה מזו של הקאיין המבוססת חיישני קרבה. לריינג' קלף נוסף באמתחתו, מצב "אקסס" – גישה, של מתלי האוויר אשר מורידים את הגחון נמוך מאוד מעל לאספלט ומאפשרים לרכב הגבוה להשתופף לחניה מקורה נמוכת תקרה.

מחוץ לעיר שתי המכוניות מאד נעימות. ההבדלים ביניהן הם ברמת הניואנסים וכאן יש יתרון קל לריינג' שנותן NVH עדיף על הקאיין – שעדיין זז מדי על מתליו בתגובה לפני הכביש. היכן שהריינג' מרחף, הקאיין זע – כמסרשמיט 262 המטלטל כנפיו ברוחות עזות לפני חציית התעלה לעבר צוקי דובר הלבנים. לתיבת ההילוכים של הריינג' שלושה מצבי פיקוד (רגיל, ספורט וידני) וכל מצב משנה גם את ניהול המנוע, המתלים וההגוי. השינוי והמעבר מכל מצב מורגשים אבל לא דרמטיים. אצל הפורשה המצב שונה. לחיצה על מתג "ספורט" מעירה דרקון רדום, והטיל הגרמני טס לפנים כנקניקיה מלחמניה עם יותר מדי דיז'ון. המתלים האקטיביים של הקאיין הופכים כל כביש מפותל לקטע דירוג, והמכונית דוחפת אותך לנסוע נורא מהר בפיתולים – פורשה או לא? היכן שהריינג' נוטה בזווית גלגול, הקאיין משרטט קשת אחידה ומהירה דרכה. מאד מרשים ומהנה בטירוף. עד שהכביש המפותל הוא גם משובש. הקאיין לא אוהב שיבושים, ויותר מזה לא אוהב אותם תוך-כדי-פניה ואז התחושה מאחרי ההגה מאד לא נעימה. הריינג'? תנו לו באמפ והוא יחייך, נוטה, נשען, מעביר משקל באופן חיובי לצד הנכון וסופג נהדר את הקימוט בכביש.

תאוצות הביניים סיפקו תוצאה מעניינת. בתאוצות מאפס ל-100 קמ"ש הקאיין היה מהיר באופן מוחלט ופתח פער של מכוניות ויותר בכל האצה. היתרון שלו נעלם בתאוצות הביניים בהן היה הריינג' מעט יותר זריז עד 120 קמ"ש.

בכביש הפתוח גילינו יתרון לקאיין בדמות צריכת דלק של כ-11 ק"מ/ל' שעם מיכל בן 85 ליטרים מקנים טווח תיאורטי של כ-900 קילומטרים. הריינג' לא רחוק מאחור עם כ-10 ק"מ/ל'. ובשני המקרים אלו נתונים מאד מרשימים לכלי רכב גדולים ועתירי מאסה.

ואז יש את כל העולם של השטח. הקאיין בא, הציץ ונסוג. הוא מסוגל לנוע בשטח, ויש לו את מרווח הגחון והגבלת ההחלקה כדי לטפל בכל מכשול סביר, אבל התחושה כל-כך לא נעימה שממש לא בא לך להמשיך. הריינג'? תנו לו עוד.  מהלך מתלים אדיר, יחס קצר מאד יעיל ומערך ה"טריין ריספונס" הופכים את פניה של מכונית הכביש המפוארת הזו ומשנים אותה לחוקרת ארצות רבת יכולת. והוא סופג את הכל הרבה יותר טוב מהקאיין – בכל זאת מורשת של בוץ זה לא דבר לזלזל בו.

פורשה קאיין

לא ההשוואה הכי רלוונטית אבל לשמוע את החננה הזה מדבר על כמויות ה-CO2 ממש מעמידה!

 

סיכום

בשורה התחתונה – או בסופו של יום – מה שבא, שתי המכוניות האלו מאד טובות. אפילו מצויינות! כל אחת בדרכה מביאה עימה מטען של יכולת ואיכות המתאימה לסמל המעטר את חרטומן. וכל אחת הגיעה למבחן הזה ולנקודה הזו בזמן ובמרחב בדרך שונה לגמרי. כך שהיחידים להחליט יהיו הרוכשים. אלו שיעדיפו את המראה המזוות ואת יכולת השטח של הריינג' מול אלו שמעדיפים מראה אסרטיבי ויכולת דינאמית נימרצת על הכביש. פער המחיר בגרסאות הבסיס גדול מאד – כ-70,000 שקלים לטובת הפורשה. אולם מעטים המקרים שלקוח בסגמנט הפרימיום+ מסתפק רק בגרסה זו וחבילות האיבזור יוסיפו הרבה מאד למחיר הבסיס. הוסיפו – אולי הורידו בעצם – מדיניות הנחות מאד מקובלת בענף ותקבלו מחירים די דומים לשתי המכוניות הנ"ל. ושוב זה יהיה רק עניין של טעם איזו מן השתיים עדיפה. הלבטים אצל מי להשאיר 600 אלף שקלים ממש יכולים לתסכל…

 

 

 

לעוד מאות מאמרים

שטח.TV

נהג חדש לפניך

הרפורמה בלימודי הנהיגה קורמת עור וגידים: בתחילת השבוע תדון ועדת השרים לעניני חקיקה בתוכנית, שלפיה יוכלו צעירים וצעירות לגשת למבחן הנהיגה המעשי (טסט ) כבר בגיל 16 ותשעה חודשים, במקום בגיל 17 כיום.

עם זאת, הנהיגה מגיל זה תותנה למשך שישה חודשים מההצלחה בטסט בנוכחות של נהג מלווה, כמו כן, הליך ההכשרה יוקשה.

לדברי שר התחבורה ישראל כץ, בשנים האחרונות חלה עליה ניכרת במעורבותם של נהגים צעירים בתאונות, חלקם קטלניות. מחקרים הצביעו כי הסיבה העיקרית למעורבותם שלנהגים אלו בתאונות דרכים היא חוסר ניסיון והיעדר הכשרה מתאימה, "שנוי החוק הוא מהפכה שתביא לשיפור ברמה המקצועית של תלמידי הנהיגה, תוך כדי מתן דגש על הגברת הבטיחות בדרכים," אמר השר, על הרפורמה פורסם לראשונה ב"ישראל היום" בחודש אוגוסט.

על-פי התוכנית, תתבצע ההכשרה במרכזים ללימוד נהיגה , (מל"נים ) בשלושה שלבים, והם יורכבו מלימודים מעשיים ומלימודי השלמה עיוניים.

לימוד הנהיגה יתחיל בגיל 16 וחצי,ו ובגיל 16 ותשעה חודשים ניתן יהיה לגשת לראשונה למבחן הנהיגה המעשי, במקום בגיל 17 כיום.

מי שיעבור את הבחינה בהצלחה יקבל "היתר נהיגה "מיוחד, שיותנה בחובת ליווי במשך שישה חודשים, שלושה חודשים בנהיגת יום ולילה, ובשלושת החודשים הנותרים בלילה בלבד. משך הלווי יהיה לפחות 50 שעות.

בתום תקופת הליווי יחתמו המלווה והנהג על הצהרה המאשרת את ביצוע הלווי, ורק לאחר מכן יונפק לנהג רשיון נהיגה קבוע מטעם רשות הרשוי.

על פי הערכות משרד התחבורה יוקמו בכל רחבי הארץ כ- 100 מל"נים,כל מל"ן יאגד בתוכו בין 20 ל- 40 מורים, בערים הקטנות יוקמו מל"נים קטנים יותר.

שלמה דיאז ועדנה עדטו ( ישראל היום )

מגבירים מהירות

בקרוב מאד תוכלו לנסוע הרבה יותר מהר מבלי לחשוש. שר התחבורה ישראל כץ, החליט אתמול על העלאת מהירות הנסיעה המותרת בכמה כבישים בין עירוניים "מהירים" בעלי רמת בטיחות גבוהה, ל 110 קמ"ש במקום 100 ו-90 קמש המותרים היום.

במקביל, תרד המהירות בכמה כבישים שסומנו כמסוכנים או שרמת האחזקה והבטיחות בהם פחות טובה, וכן באזורים מסוימים בערים הגדולות.

התקנות החדשות מקבילות את המהירות המרבית ל- 110 קמ"ש, אבל גם מי שיסע 120 קמ"ש לא ייעצר, השר כץ ביקש ממשטרת ישראל לאכוף עבירות מהירות רק בחריגה שמעל לעשרה אחוזים ביחס למהירות המותרת, שר התחבורה חתם במשרדו על התקנות החדשות בעיקבות דו"ח מיוחד שהיגש צוות מקצועי של מהנדסי תנועה,בטיחות בדרכים וכלכלה, בראשות אינ"ג רן זילברשטיין מחברת "אמי מתום", הצוות הגיש את הדו"ח בתום שנתיים שבהן בחן את האפשרות להעלות את המהירות המותרת.

במקביל להעלת המהירות חתם השר על הורדת המהירות המותרת בכבישים מקומיים ובאזורים מסוימים בערים הגדולות ל- 30 קמ"ש בלבד,במקום מהירות של 50 קמ"ש כיום,

התקנות החדשות יכנסו לתוקף ברגע שהשילוט בכבישים יוחלף ויוסדר,

על פי ההמלצות שאושרו על ידי השר כץ, תעלה מהירות הנסיעה בכבישים מהירים מ- 100 ל-110 קמ"ש,בכבישים הבאים,כביש מס" 1 ירושלים תל- אביב, כביש מ"ס 431 מודיעין- ראשון לציון, וכביש מ"ס 4 ראשון לציון אשדוד,

מהירות הנסיעה תועלה מ- 90 קמ"ש ל- 100 הכביש מ"ס 2 (כביש החוף ) כביש מ"ס 5 ( חוצה שומרון ) כביש מ"ס 20 ( נתבי איילון ) וכביש 40 (עוקף באר שבע) לגבי האחרון, נבחנת האפשרות להעלות בו את המהירות ל110 קמ"ש,

במקביל, תורד מהירות הנסיעה בכמה כבישים אחרים, על פי ההנחיות החדשות, בקטע בקטע הכביש בדרך נמיר בתל אביב תרד המהירות הנסיעה מ- 80 ל-70 קמ"ש, בשדרות בן גוריון בבאר שבע תרד מהירות הנסיעה מ- 60 ל -50 קמ"ש וברחוב בזל בתל אביב תרד המהירות מ- 50 ל- .30 קמ"ש

השינויים אינם מחיבים חקיקה מיוחדת , למעט בדרך בן עירונית חד מסלולית, שם תוגבל המהירות ל- 70 קמ"ש במקום 80 קמ"ש כיום.

שלומי דיאז (ישראל היום)

אלפא רומיאו ג'ולייטה נוחתת בארץ

חברת סמל"ת, יבואנית פיאט ואלפא רומיאו, משיקה דגם חדש בישראל – אלפא רומיאו ג'ולייטה.

16:23 |  30.8.2010 יואב קווה

המכונית, מחליפתה של אלפא 147, תשווק בשלב ראשון עם תיבת הילוכים ידנית בלבד ובמגוון של שלושה מנועים: 1.4 ליטר טורבו עם הספק של 120 כ"ס, מנוע מולטיאייר 1.4 עם הספק של 170 כ"ס וגירסת תלתן ירוק עם מנוע 1,750 סמ"ק והספק של 235 כ"ס. המחיר לגרסה הבסיסית יעמוד על 159,900 שקל. במהלך הרבעון השני של 2011 יצטרף להיצע גם דגם אוטומטי – תיבת ה-TCT בעלת שני המצמדים.

אלפא רומיאו ג'ולייטה החדשה סוגרת את הפער בהיצע של היבואן בין הספורטיבית הקטנה, אלפא מיטו, לבין דגם "המנהלים", אלפא 159.

זהו הגלגול השלישי של השם ג'ולייטה בהיסטוריה של אלפא רומיאו. הגלגול הראשון הופיע בשנת 1954 ויוצר עד שנת 1965. בשנת 1977 הציגה אלפא את הג'ולייטה החדשה, Nuova Giulietta, שיוצרה עד שנת 1985.

צילום: Fiat Press
yoav.kaveh@themarker.com

(דה מרקר)

רפורמה בלימודי הנהיגה על רכב פרטי

לראשונה בישראל יורד גיל הסף לקבלת רשיון נהיגה ל-16 ותשעה חודשים, בכפוף לתנאי שכל נהג צעיר ילווה בנהג ותיק במשך ששה חודשים, ילמד במרכז לימוד נהיגה מיוחד (מל"ן) ויעמוד במבחן פנימי במרכז הלימוד בטרם ייגש למבחן הרשמי.

שר התחבורה והבטיחות  בדרכים, ישראל כץ, נתן אור ירוק לרפורמה המקיפה בתהליך הכשרת נהגים , לדבריו "הרפורמה תביא לראשונה לשנוי בתרבות הנהיגה בישראל ולצמצום מעורבותם של צעירים בתאונות דרכים. היא תביא לשיפור  הרמה המקצועית של תלמידי הנהיגה במדינת ישראל, תוך מתן הדגש על הגברת הבטיחות בדרכים", השר הוסיף ואמר ל"ישראל היום" כי "המחויבות היא לציבור בישראל ולנהגים, תוך מבט אל העתיד לשיפור השרות בכלל והנהיגה בפרט", התוכנית שתיכנס לתוקפה בקרוב, תפעל למשך שלש שנים ובסיומן תיבחן יעילותה. על פי הרפורמה לימוד הנהיגה יתחיל בגיל  16 וחצי בהתאם לתוכנית הלימודים שנקבעה על ידי המל"ן.בגיל 16 ותשעה חודשים ניתן יהיה לראשונה  לגשת למבחן הנהיגה המעשי, במקום גיל 17 היום, מי שיעבור את הבחינה בהצלחה יקבל "היתר נהיגה" מיוחד, שיותנה בחובת ליווי של מלווה במשך שלושה חודשים, בנהיגת יום ולילה, והמשך שלושה חודשים נוספים תחול חובת הלווי רק בנהיגת לילה, משך הלווי יהיה לפחות 50 שעות.

ל פי התוכנית המתפרסמת כאן לראאשונה, יתבצעו לימודי הנהיגה בישראל באמצעות מרכזי לימוד נהיגה מיוחדים (מל"נים") שנועדו להכשיר תלמידי נהיגה בשיטה חדשנית, הכוללת שילוב של לימודים מעשיים ולימודי השלמה עיוניים המתבצעים בו  בזמן בשלושה שלבים, בתום תקופת הלווי יחתמו המלווה והנהג על הצהרה המאשרת את ביצוע הליווי, ורק לאחר מכן  יונפק לנהג  רישיון נהיגה קבוע לשנתיים, כנהג חדש מטעם רשות הרישוי, בכפוף לכך שהנהג לא צבר עבירות תעבורה.

שיטת הלימוד החדשה תלווה לראשונה באמצעי המחשה והוראה חדישים ותכלול בין השאר, סרטוני לימוד ושיקופיות שיוקרנו במהלך השעורים. הרפורמה במערך לימוד הנהיגה תכלול במקביל שיפור ברמה המקצועית של בוחני ברכב והתאמתם לתוכנית הלימודים החדשה של המל"ן .יערכו השתלמויות מקצועיות ובחינות תקופתיות לשיפור הרמה המקצועית של הבוחנים והתאמת קורס בוחני הנהיגה לתוכנית המל"ן.

לנד רובר דיסקברי 4 – כוח דלתא

כוח דלתא

יכולת דינאמית משופרת, תא נוסעים מהודר והרבה יותר איבזור. הדיסקברי 4 מגדיר מחדש את המושג מתיחת פנים

מאת:רוני נאק צילום:תומר פדר

שני עשורים עברו מאז נפל האסימון בסוליהול. הפער העצום בין הריינג' רובר המפואר לדיפנדר (אז הוא עוד נקרא בלקוניות "לנדרובר") היה חייב להיסגר. באותה התקופה, סוף שנות ה-80' ותחילת ה-90', עלתה ופרחה הדרישה לרכב שטח כרכב המבטא את אורח החיים של בעליו, והניצנים הראשונים של סגמנט "רכבי הפנאי" כפי שאנו מכירים אותו כיום. והדרישה הגיעה מהבורגנים הצעירים, שכבת האוכלוסייה הבינונית/גבוהה שעדיין לא מסוגלת לרכוש את הריינג' היקר אבל בטח שלא מוכנים לסבול את ה-109 החקלאי והגס. השילדה הגיעה קומפלט מהריינג' (היום הוא כבר נקרא "קלאסיק"), מערכת ההנעה גם כן, ועליו הורד מרכב אלומיניום חדש ואופנתי.
במיקרוקוסמוס האנוכי שלנו, היה הדיסקברי אחד מרכבי השטח הראשונים להגיע ארצה, זה קרה בשנת 94' (מקדים במעט את הפאג'רו וטרנו). והיה מכלי הרכב החשובים ביותר בעיצוב תרבות השטח והפנאי בישראל בתחילת דרכה ובהמשך.
ועכשיו, עשרים שנים אחרי אני יושב בססנה של "ישראפלייט" המחליקה ברוח צד לעבר מנחת פיק ולהצגה של הדיסקברי 4.
קומולוס
על הרמפה בפיק, מוקף קולגות ישנים ודיסקברי חדשים, נסב הדיון האם זה ראוי להגדיר את הדיסקברי החדש כ"חדש" או שמא מתיחת פנים – אפילו "עמוקה" ומקיפה. והאמת שזה לא ממש היה רלוונטי אבל העביר את הזמן מצוין עד לתדריך – של רובי גולדשטיין סוכן לנדרובר שהפיק את ההשקה – ולקבלת המפתח ליד. לפנינו עמדו 200 קילומטרים של נהיגת כביש ברמת הגולן ובסוף מפגש בצהריים באחוזת דוברובין שבעמק החולה למסיבת עיתונאים ולמפגש עם קברניטי החברה.
מן החוץ השינויים אינם מפליגים אך בהחלט שנראים לכל הדיוט. חזית חדשה, מאד ריינגי'ת במראה, חישוקי גלגלים חדשים ומוגדלים ל-'19, מאותתים שקופים ופתחי יניקת אוויר חדשים בכנפיים. מן הצד תראו מסילות גג שלא היו ב-3 ומאחור פגוש מעוצב, פתחי פליטה מוצנעים, וצביר פנסים חדש. כמות נוריות הדיודה שסביב בהחלט שמרשימה, חלקן מיועד לקישוט אחרות ממש להארה חזקה מאוד.
תא הנהג של ה-3 היה מאוד לנדרוברי באופיו. מוצק, רבוע, עשוי מחומרים אגראריים כמעט. אבל זה לא ממש "עשה את זה" ללקוחות המפונקים שמעדיפים לקבל את השילוב הקלאסי (כמו מחרוזת חתונות) של עור, עץ ואלומיניום. אז לנדרובר נתנה להם את זה. מבלי לאבד מהמאפיינים העיצוביים המזוהים עם הדיסקו לאורך השנים, עיצבה לנדרובר פנים חדש ומאוד מהודר המיישר קו עם מובילי הסגמנט. כך תמצאו צד מידע גדול בין מחוונים חדשים, מסך מגע מולטימדיה חדש ועתיר רזולוציה, דיפוני עץ, דשבורד מעור, ומנופים ומסגרות מאלומיניום יצוק ומוברש. תשומת לב אף הוקדשה למגע המיתוג ואף למשקלו – בהבנה שכל נקודת ממשק כזו יוצרת רושם לגבי המכונית עצמה. לטעמי הם קלעו "בול".
אציין את מערכת השמע המדהימה של הרמן/קרדון, מערכת מצלמות היקפית, מצלמת חנייה חכמה, תאורת פנים ולוח מחוונים חדשה ותכולה, וכמובן "טריין ריספונס" שקבל עידכונים בתוכנת החול והסלעים.
חשוב לציין את העובדה שיש אפשרות לשבעה מושבים (גם השורה השלישית מרופדת בעור נאפה רך). בגרסה המפוארת ביותר בה נהגנו יש מזגן אחורי לשוכני הירכתיים ופאנל ממנו יוכלו להאזין באופן עצמאי מכל מקור שמע זמין שיש במערכת (כמובן שיש שקע לאייפוד ו USB).
צירוס
כל מה שנכתב עד עתה יכול להיות מספיק לכשעצמו אלא שטרם נגענו בשינויים המכאניים ומאלו יש המון.
אחת מנקודות הביקורת העיקריות לגבי הדיסקו 3 נסבו סביב משקלו העצמי הכביר. 2500 ק"ג זה נתון מדהים בכל קנה מידה. ואפילו שבדור הקודם הוא קיבל מנוע חזק למדי (190 כ"ס ו-45 קג"מ) זה לא הספיק כדי להזיז את המכונית כצפוי ממכונית בסגמנט הפרימיום. כך שהדבר הראשון שטופל היה לא הפחתת משקל (משיקולי פגיעה בבטיחות ומוצקות השלדה) אלא הכנסת יחידת כוח חדשה – המגיעה ישירות מיגואר. דיזל 6V בנפח 3.0ל' העושה שימוש במערכת הזרקה בלחץ גבוה מאוד ושני מגדשי טורבו הנכנסים לפעולה באופן עוקב ומקביל בו זמנית. כך תקבלו זמינות כוח טובה בסל"ד נמוך וביניים ומעל 2500 סל"ד יעלה לחץ הדחיסה ותעלה ספיקת האוויר להקנות הספק ואורך נשימה. הנתונים מרשימים מאוד: 241 כ"ס ו-60 קג"מ. אגב, 50 קג"ב (נתון המומנט של מובילי הסגמנט) מתקבל קצת מעל 1000 סל"ד. ומצד שני למשוך "אובר טורים" עד להחלפת הילוך ב-4750 סל"ד – כמעט 25% מעל לשיא ההספק.
אל המנוע הכביר הזה צורפה תיבת הילוכים חדשה של ZF. גם לה שישה הילוכים אלא שמחשב הפיקוד שלה יותר אסרטיבי במצב "S" והוא מסוגל לדגום את אופי הנהיגה ולהתאים עצמו לכך. עוד תוכננה התיבה להעביר הילוכים בזריזות יותר מקודמתה ויחסי ההעברה שבה הותאמו לעקומת התפוקה של מנוע הדיזל.
המשך שרשרת ההנעה ללא שינוי ומכילה טרנספר עם דיפ' מרכזי (הנעה כפולה-קבועה) בר נעילה והילוך כוח ביחס 1:2.93.
עוד עדכונים כוללים מערכת בלימה מחוזקת עם דיסקים וקליפרים מוגדלים, מנגנון היגוי חדש, גיאומטריית מתלים שמיועדת לשפר את ההתנהגות בפיתולים, מוטות יצוב מעובים, בולמי-זעזועים חדשים ותותבים חדשים ועמידים יותר בזרועות המתלה.
קופי ענן
עד שהגענו למחצית הנהיגה גיליתי שהדיסקו 4 לא וויתר במאום על ה-NVH המדהים שהיה לקודמו. הרייד חלק ומרחף, בידוד רעשים ורעש מנוע אקסמפלארי הופכים את הנהיגה בכלי לחוויה נעימה מאד. הקצב המהיר מאד בו נהגנו חשף מחסור בשיכוך של הבולמים בחזית, ונטיה לצלילת חרטום בבלימה חזקה. אולם בהתחשב בזה שמדובר בכלי של שלושה טונות כמעט (עם מיכל מלא ושני נוסעים), הקצב שבו נגמעו הפיתולים בגולן היה באמת מאד מהיר. למנוע החדש היכולת להזיז את הכלי באופן ראוי ביותר. כשהתאוצה ל-100 ירדה ב-4 שניות מ-13 ל-9 שניות בלבד. זמינות הכוח של המנוע טובה מאוד והכמות של הכוח שיש משכרת. לעיתים אפשר היה לפגוש השהיית טורבו קצרה אולם זו כמעט מינורית בהשוואה למנוע ה-2.7ל' הקודם. תיבת ההילוכים עומדת בהבטחה ומדלגת מעדנות בין ההילוכים, מצב "S" מאד אגרסיבי ומחזיק את המנוע ב-2000 סל"ד מוכן לניתור בכל רגע.
נסו לנהוג מאוד מהר, הרבה מעבר לאופי של המכונית, ואז תגלו תת-היגוי בפניות חדות והתערבו חדה של בקרת היציבות. כל אלו פונקציות של המסה הכבירה. שוטו לאיתכם בפלצנות בריטית יהירה והדיסקו 4 יהיה אחת המכוניות הנעימות שבנמצא. אפילו צריכת הדלק תפתיע כמעט 10 ק"מ/ל' בתנאים רדומים, הרבה מתחת לזה בקצב נמרץ.
השמש שירדה במערב רק הגדילה את הצינה שאחזה בגוף. אור אחרון במרומי החרמון הוא חוויה השמורה רק לחיילים המשרתים במוצביו – ולחבורה נוצצת של לנדרוברים חדשים. מיהרתי לנסות ולהתחמם במעט שמפניה שנמזגה כאות הגעתנו לפסגה (דרך מעלה גולני הסלול). גלשנו במורד החרמון לעבר הכינוס במלון בית בגליל כשבדרך חיכתה לנו הפתעה נוספת.
מבצר נמרוד. מרשים מתמיד ומואר עתה במערך זרקורים חדש. קל היה לטעות ולחשוב שאנו במסע דילוג בין טירות בלואר או על הריין. אבל זה אפילו טוב יותר – זה שלנו.
המסע הלילי לבית בגליל נתן את ההזדמנות ליהנות מתאורת הפנים החדשה המשלבת תאורה כחולה/בהירה ברוב המשטחים, ירוקה על מערך הפקדים המרכזי ואדומה היכן שחשוב. פנסי בי-קסנון חזקים האירו את שבילי יער ביריה בואכה לשאר החשמלי המאט להיפתח של הבית בגליל ושל המקלחת והארוחה הצפויים.
קומולונימבוס
סינגל מאלט טוב לא עושה האנג אובר. עובדה! כך שללא צורך לבלוס אספירין בכמויות אפשר היה לצאת ולנגוס מעוגת השטח שהמתינה לנו ביער ביריה. מערך שבילים, משעולים ודרכים שנע בין שבילי-קק"ל מפולסים לבין מתלולים שואבי תחתונים והופכי קיבה.
מערך האמצעים לשטח שבו מצויד הדיסקו מרשים מאוד: מתלים ארוכי מהלך ומשתני-גובה, יחס העברה קצר, בקרת ירידה במורד, בקרת משיכה, דיפרנציאלים ננעלים – וכל זה מקורי מהמפעל.
איני רוצה להיכנס לתיאורים דרמטיים של המכשולים אותם תיקלנו. מהסיבה הפשוטה שלא הייתה דרמה. הדיסקו4 בלס את השטח כאילו היה פולנטה מאתמול – באדישות שוות נפש. זוויות חדות אם בטיפוס או מורד, הצלבות והנפות גלגל, טיפוס על דרדרת חלקלקה או גלישה בשיפוע צד קל, הדיסקו עשה את זה בנונשלט מקומם כמעט.
הנקודה היחידה לשיפור, לטעמי, היא מציאת צמיגים דו-שימושיים ראויים כדי להחליף את סוליות האספלט המקוריות. יש בנמצא MTR'רים ב-'19 אבל אלו מאוד לא נעימים ביומיום.
מצב החול החדש לא נבדק (בהעדר חול) אולם שילבנו את ה"סלעים" כדי לחוש באופן המעודן יותר שבו משתחרר הכוח בראשון Low, בשינוי ברגישות המצערת (כדי שלא תהיינה קפיצות סל"ד מקיפוצים בשטח). גם עתה אפשר לעבור בין Low ל-High בגלגול מבלי לעצור. כך שעם גחון מורם הגענו ליקב אדיר שבאזור התעשייה של דלתון. היקב המשפחתי הצעיר מפיק כמה סוגי יין אשר הפתיעו באיכותם. טעמנו, ירקנו ולקחנו בקבוק הביתה.
דלתא
הדיסקברי 3 היה מצוין. עובדה, הוא השאיר הרחק מאחור את כל מתחריו מנמוך (פאג'רו לנדקרוזר) ומגבוה (5X, טוארג, 7Q). וגם אם חלקם היו מעט טובים ממנו בכביש אף אחד מאלו לא התקרב כלל ליכולת בשטח. זה, לצד הזהות החזקה, השיפור באיכות והאיכות הכוללת של המוצר הפכה את הדיסקברי 3 להמלצת המערכת. ואז הגיע הדיסקברי 4 והוא עולה בכל על קודמו, משאיר את מתחריו הרחק מאחור. כוחות השוק הנוכחיים מכתיבים יציאה ברורה מהשטח וכיווץ כלי הרכב. האם לאור המגמה הזו עתיד הדיסקברי להישאר לבד בסגמנט משל עצמו. או גרוע מזה האם זה הנצר האחרון של זן שעתיד להיכחד בין תקני היורו המחמירים, החישמול הגובר והפוליטיקלי-אין-קורקטנס של רכבי פנאי כשכמותו?
כל עוד הדיסקו עימנו, נהנה מהאבולוציה של הדגם אשר בדורה הרביעי הפכה לאחד מכלי הפנאי המרשימים ביותר ועתירי היכולת בשני הממדים שהופכים אותן לכה שונים מכל טוסטר-ליסינג אחר: בכביש ובשטח.

מתוך אתר השטח הישראלי