admin

גיא אלוני, בן 48, אב ל-4 ילדים,הרצליה

אוג 302010
 
30.8.2010 מאת אמיתי זיו דה מרקר


דמי הקישוריות יוזלו בהדרגה ל-5 אגורות לדקה ב-2014 ■ המטרה העיקרית: להגביר את התחרות בענף הסלולר ולהקל על כניסת מפעילים חדשים ■ מחיר דקת שיחה קווית לטלפון סלולרי תרד מהמחיר הנוכחי של 34 אגורות לדקה, לכ-14 אגורות לדקה

ההחלטה על מתווה ההורדה בדמי הקישוריות התקבלה: דמי הקישוריות יופתחו בחדות לתעריף של 7.2 אגורות לדקת שיחה ב-1 בינואר 2011 – קיצוץ של כ-70% לעומת דמי הקישוריות כיום, 25.1 אגורות לדקה. לאחר מכן יופחתו דמי הקישוריות ב-1 בינואר בכל שנה עד 2014, שבה יהיו דמי קישוריות 5 אגורות לדקה.

דמי הקישוריות שנקבעו במשרד התקשורת גבוהים מאלה שתוכננו במקור – כ-4 אגורות לדקה במדרגה הראשונה – אך נמוכים מדמי הקישוריות שחברות הסלולר הציעו, יותר מ-17 אגורות לדקה. הסכום הנוכחי נקבע לאחר שחברות הסלולר טענו כי נעשו שגיאות בחישובי דמי הקישוריות הקודמים של חברת NERA, שנשכרה לצורך המשימה. ההורדה נבחנה במשרד התקשורת מבחינה כלכלית וגם מבחינה משפטית, שכן ייתכן כי חברות הסלולר יפנו לבג"ץ בעניין.

לאחר פרסום של דמי הקישוריות על ידי משרד התקשורת בימים הקרובים, צפויות חברות הסלולר לעדכן את הבורסה על הנזק הצפוי להן מההפחתה. על פיהן, במתווה הקישוריות הקודם, שלפיו דמי הקישוריות יירדו ל-4 אגורות לדקה, כל חברה צפתה נזק של 300 מיליון שקל ברווח הנקי השנתי שלה ו-420 מיליון שקל ב-EBITDA.

להורדת הקישוריות תהיה השפעה משמעותית על מחירי הטלפון הנייח כבר מהיום הראשון של הורדת הקישוריות ב-2011. מחיר דקת שיחה קווית לטלפון סלולרי תרד מהמחיר הנוכחי של 34 אגורות לדקה, לכ-14 אגורות לדקה. לפיכך, חברות הסלולר חוששות כי תהיה הסטת שיחות מהסלולר לקווי.

התעריפים שמשלמים צרכני סלולר הנמצאים במסגרת חוזה יעמדו בעינם עד לתומו. עבור לקוחות חדשים, חברות הסלולר צפויות להעלות מחירים כבר בשבועות הקרובים כדי להתמודד עם הירידה בדמי הקישוריות. חברות הסלולר צפויות גם להשיק תוכניות חדשות, שיכללו "בנדלים" – חבילות גדולות הכוללות דקות שיחה, הודעות טקסט, חבילת גלישה ושירותי תוכן במחיר קבוע וידוע מראש. חבילות אלה רווחיות יותר עבור חברות הסלולר כאשר דמי הקישוריות נמוכים, היות שהתשלומים שלהן למפעילות המתחרות על שיחות קטנים.

המטרה העיקרית להורדת הקישוריות היא להגביר את התחרות בענף הסלולר ולהקל על כניסת מפעילים חדשים. לגבי מפעילי סלולר וירטואליים (MVNO), מסתמן כי בכוונת משרד התקשורת לקבוע כי הם יוכלו לרכוש מחברות הסלולר דקות לפי חישוב קישוריות של 5 אגורות כבר כעת, וזאת כדי להקל את כניסתם לשוק. משרד התקשורת מתכנן לפרסם בקרוב מכרז תדרים, שיאפשר כניסת מפעיל סלולרי בעל תשתית. גם מפעיל זה ייהנה מקישוריות של 5 אגורות מהיום הראשון לעבודתו.

ממשרד התקשורת נמסר: "המשרד מציע לכולם להמתין לסוף התהליך".

אוג 302010
 

חברת סמל"ת, יבואנית פיאט ואלפא רומיאו, משיקה דגם חדש בישראל – אלפא רומיאו ג'ולייטה.

16:23 |  30.8.2010 יואב קווה

המכונית, מחליפתה של אלפא 147, תשווק בשלב ראשון עם תיבת הילוכים ידנית בלבד ובמגוון של שלושה מנועים: 1.4 ליטר טורבו עם הספק של 120 כ"ס, מנוע מולטיאייר 1.4 עם הספק של 170 כ"ס וגירסת תלתן ירוק עם מנוע 1,750 סמ"ק והספק של 235 כ"ס. המחיר לגרסה הבסיסית יעמוד על 159,900 שקל. במהלך הרבעון השני של 2011 יצטרף להיצע גם דגם אוטומטי – תיבת ה-TCT בעלת שני המצמדים.

אלפא רומיאו ג'ולייטה החדשה סוגרת את הפער בהיצע של היבואן בין הספורטיבית הקטנה, אלפא מיטו, לבין דגם "המנהלים", אלפא 159.

זהו הגלגול השלישי של השם ג'ולייטה בהיסטוריה של אלפא רומיאו. הגלגול הראשון הופיע בשנת 1954 ויוצר עד שנת 1965. בשנת 1977 הציגה אלפא את הג'ולייטה החדשה, Nuova Giulietta, שיוצרה עד שנת 1985.

צילום: Fiat Press
yoav.kaveh@themarker.com

(דה מרקר)

אוג 262010
 

נבחרת הכדורגל של כבאי ישראל, זכתה במדליית זהב באולימפיאדה של הכבאים בדרום קוריאה, לאחר שניצחה  5:3 את נבחרת ונצואלה בבעיטות עונשין. "זהו הישג היסטורי , שיחקנו משחק קשה מול נבחרת חזקה " ,אמר מאמן הנבחרת להב רוני סונינו.

המשלחת מישראל המונה 19 ספורטאים, תשתתף גם בתחרות היוקרתית מכולם "הכבאי הקשוח ביותר", בה נבדקות היכולות המקצועיות של הכבאים, כשהם לבושים בציוד מלא, בין היתר נדרשים הכבאים  לחלץ לכודים ולטפס בגרם מדרגות של בנין בן 35 קומות.

אפרת פורשר (ישראל היום)
 Posted by at 8:48
אוג 242010
 

17 בני נוער מרמת השרון, חזרו לפני כמה ימים לישראל לאחר שהדריכו 17 ילדים אפרו-אמריקאים ממשפחות מעוטות יכולת במחנה קיץ בעיר סוואנה בארה"ב. מדובר בשיתוף פעולה בין המרכז הקהילתי של רמת השרון והמרכז הקהילתי הגדול ביותר בניו -יורק  y.92nd street הפרויקט , "חוויה אינטרנשיונל", ארך חמישה שבועות.

אחד השיאים במחנה היה "יום ישראל" ביומו האחרון ביום זה הישראלים לימדו את המקומיים ריקודי עם ושירים ישראליים, הכינו איתם כדורי שוקולד, ולימדו אותם משחקים כמו"דג מלוח" ו"עמודו", מנכ"ל רשת המרכזים הקהילתים רמת השרון ניצן אביב שליווה את המשלחת כתב להורי המתנדבים הצעירים כי חש גאווה גדולה לצפות בהם  בפעולה.

נצחיה יעקב (ישראל היום)
 Posted by at 21:06
אוג 172010
 

מחירי הכלים הזולים של המותג הטייואני של 'מטרו' סאן יאנג קוצצו בכ-13%. מחיר קטנועי ג'ט, פידל ואורביט, לאחר הפחתה של כ-1,500 שקלים, יעמוד על 10,000 ₪.
גם בימאהה יש הוזלות, מחירו של ה-BW's החדש ירד ב-3,000 שקלים ל-13,985 ₪. מחירו של האיקס-מקס 250 ירד ב-2,000 שקלים (29,985 ₪), ככל הנראה בעקבות המבצע הקיצוני של היבואנית המתחרה על הפיאג'ו איקס-אבו.

פורסם במוטובייק

אוג 082010
 

אנחנו לא נופתע לפגוש אותם בכדורי שוקולד, ובטח שלא בעוגת ביסקוויטים, אבל פתי בר יכולים להשתתף בעוד קינוחים. הקונדיטור מיקי שמו מדגים בעזרת שלושה מתכונים

לבבות פתי בר שוקולד ופירות

מתכון של מיקי שמו, באדיבות אסם

המרכיבים (ל-10 מנות):

20 ביסקוויטים פתי בר (110 גרם), מומלץ בצורת לבבות

לקציפת שוקולד:

250 גרם שמנת מתוקה

60 גרם שוקולד מריר

2 כפות (10 גרם) אינסטנט פודינג וניל

1 כף סוכר

למלית הפירות:

1 עלה (4 גרם) ג'לטין

20 גרם מים פושרים

110 גרם מנגו, חתוך לקוביות

55 גרם אננס, חתוך לקוביות

2 כפות (10 גרם) סוכר

45 גרם מחית מנגו

אופן ההכנה:

  1. קציפת השוקולד: ממיסים את השוקולד בבאן מארי או במיקרוגל. מקציפים בקערה את השמנת מתוקה, הסוכר ואבקת הפודינג עד קבלת קרם יציב. מוסיפים לקערה את השוקולד המומס ומערבבים עד לקבלת קרם אחיד.
  2. מלית הפירות: מערבבים את הג'לטין עם המים וממתינים כ-10 דקות. מניחים בסיר את הפירות, הסוכר ומחית הפרי ומביאים לרתיחה. ממשיכים לבשל תוך כדי רתיחה כ-5 דקות. מכבים את האש ומוסיפים את הג'לטין. מערבבים היטב.
  3. יוצקים את תערובת הפרי על דפי סיליקון או נייר אפייה ומעבירים למקפיא. כאשר התערובת מתקשה, מוציאים מהמקפיא וקורצים לבבות בעזרת חותכן בצורת לב.
  4. הרכבת המנה: מניחים מלית פרי על גבי עוגיית פתי בר, מורחים שכבה של קציפת השוקולד ומניחים מעליה עוגייה נוספת.

עוגיות שיבולת שועל ופתי בר

מתכון של מיקי שמו, באדיבות אסם. אפשר להחליף את השוקולד צ'יפס באגוזים או חמוציות באותה הכמות.

המרכיבים (לכ-50-60 עוגיות):

3/4 כוס (110 גרם) קמח תופח

100 גרם פתי בר וניל או שוקו, קצוצים גס במעבד מזון

1/3 כוס (45 גרם) שוקולד צ'יפס

150 גרם חמאה רכה

1/2 1 (300 גרם) כוס סוכר חום בהיר

1 ביצה

1 חלמון

100 גרם שיבולת שועל

אופן ההכנה:

  1. מערבבים חמאה במערבל עם וו גיטרה או במעבד מזון עד לקבלת קרם חלק. מוסיפים סוכר בהדרגה ומערבבים עד אחידות.
  2. מוסיפים לתערובת החמאה את הביצה תוך כדי בחישה עד שהיא נעלמת לחלוטין בקרם. מוסיפים חלמון ומערבבים רק עד קבלת תערובת אחידה. מוסיפים את יתרת החומרים ומערבבים במהירות איטית לתערובת אחידה.
  3. בעזרת ידיים מעט רטובות, יוצרים עיגולים בקוטר 3 ס"מ. מסדרים בתבניות מרופדות בנייר אפייה במרווחים של 5 ס"מ ומשטחים מעט.
  4. אופים בתנור שחומם ל-180 מעלות כ-12-15 דקות, עד להזהבה. מצננים היטב ושומרים בכלי אטום מחוץ למקרר.

עוגה בחושה עם אגוזים, פתי בר ושוקולד

מתכון של מיקי שמו, באדיבות אסם. ניתן לשלב בעוגה מליות פרי שונות: דובדבנים, אוכמניות, תות שדה, משמש ועוד.

המרכיבים (ל-2 תבניות מלבניות אינגליש קייק מס' 3 באורך 30 ס"מ):

לבסיס העוגה:

150 גרם פתי בר

75 גרם חמאה

לתערובת העוגה:

125 גרם שמנת מתקוה

3 כפות חלב

100 גרם חמאה

100 גרם סוכר

5 חלמונים

4 חלבונים

150 גרם סוכר

180 גרם קמח

110 גרם ביסקוויטים פתי בר וניל או שוקו, קצוצים גס

1 כוס אגוזי מלך, קצוצים גס

80 גרם שוקולד מריר, מגורר

5 גרם (1/2 שקית) אבקת אפייה

1/2 כפית קינמון

200 גרם מלית פרי: דובדבנים, אוכמניות, תפוחי עץ, משמש  (לא חובה)

אופן ההכנה:

  1. הבסיס: במעבד מזון מערבבים את הביסקוויטים והחמאה עד לתערובת אחידה. מחלקים ל-2 ומניחים שכבה דקה בבסיס כל אחת מתבניות האפייה.
  2. תערובת העוגה: במיקסר עם וו גיטרה, מקציפים במהירות בינונית את החמאה והסוכר עד לקבלת תערובת תפוחה ובהירה. מוסיפים תוך כדי הקצפה את החלמונים אחד אחרי השני, עד שהם נבלעים בתערובת. מוסיפים את השמנת המתוקה והחלב תוך כדי הקצפה עד לקבלת תערובת אחידה. מעבירים לקערה, מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר.
  3. בקערה נפרדת מקציפים את החלבונים עם הסוכר עד לקבלת תערובת יציבה.
  4. מערבבים בקערה נפרדת קמח, פתי בר קצוצים גס, שוקולד מגורר, אבקת אפייה וקינמון.
  5. מקפלים את קציפת החלבונים לתוך תערובת החלמונים, בעזרת מרית/לקקן. לאחר מכן מוסיפים את תכולת קערת הקמח והפתי בר, ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
  6. הרכבת העוגה: מוזגים לתבניות, שבתחתיתן הבסיסים, את המלית עד מחצית מגובהן. אם רוצים, מורחים 100 גרם מלית פרי על כל אחת מהעוגות ומכסים בשאר התערובת, עד 2/3 מגובה התבניות.
  7. אופים בתנור שחומם ל-170 מעלות כ-50 דקות לערך, עד שקיסם הננעץ במרכזה של העוגה יוצא עם פירורים לחים. בוזקים אבקת סוכר לקישוט.

פורסם בYNET

יונ 272010
 

לווין הריגול "אופק 9" החל לשדר בסוף השבוע תמונות ראשונות מהחלל. במערכת הביטחון הביעו סיפוק לנוכח איכות התמונות, וטענו כי השיגור עבר בהצלחה.
התמונות התקבלו ביום שישי, ולאחר בחינתן יתברר האם המערכות המותקנות על הלווין אכן פועלות כצפוי.

ארז ליבנה (פוסט)

יונ 022010
 

ארגנטינה ידועה בבשר שלה, אבל אחד המאכלים שהכי מזוהים איתה הן דווקא עוגיות האלפחורס. דנה אלמוסני מראה איך אפשר להכין אותן בבית

דנה אלמוסני

Ynet

               

(בימוי והפקה: אלעד רובינשטיין)

אלפחורס

המרכיבים (ל-30 עוגיות):

200 גרם חמאה רכה מאוד

5 חלמונים

1 ביצה

200 גרם אבקת סוכר (או סוכר רגיל)

300 גרם קונפלור

200 גרם קמח

קורט מלח

1 כפית אבקת אפייה

1 כפית אבקת סודה לשתייה

1 צנצנת ריבת חלב

150 גרם קוקוס טחון

אופן ההכנה:

  1. מניחים את החמאה בקערת המיקסר ומקציפים כשתי דקות.
  2. מוסיפים את הסוכר ומערבלים 3 דקות נוספות, עד שמתקבלת עיסה אוורירית. מוסיפים את המלח ומערבלים שתי דקות נוספות.
  3. מוסיפים באיטיות את החלמונים והביצה ומערבלים עד שהתערובת מתאחדת.
  4. בקערה נפרדת מנפים יחד את הקורנפלור, הקמח, אבקת האפייה והסודה לשתייה.
  5. מוסיפים אותם לקערת המיקסר ומערבלים במהירות נמוכה עד שמתקבלת תערובת פירורית.
  6. בעזרת הידיים לשים מעט את הבצק ומעבירים לניילון נצמד למקרר, לשעה-שעתיים.
  7. מניחים את הבצק על משטח עבודה מקומח ומרדדים אותו לעובי של 3 מ"מ (אפשר לחלק את הבצק לשניים כדי שיהיה קל לעבוד איתו).
  8. חורצים עיגולים עם רינג (גודל של 5-6 ס"מ).
  9. מניחים את הבצק בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, במשך 6-8 דקות (העוגיות צריכות להיות לבנות ולא שזופות). מצננים כחצי שעה.
  10. על כל עוגייה מניחים כפית של ריבת חלב וסוגרים עם עוגייה נוספת. לוחצים אותן בעדינות ואת הדפנות מגלגלים על קוקוס טחון.
  • ריבת החלב Dulcor באדיבות "דנשר"

דנה אלמוסני היא הבעלים של "DADA – בוטיק של טעמים ", בישול ביתי וקייטרינג לאירועים.

מאי 312010
 
כוח דלתא

יכולת דינאמית משופרת, תא נוסעים מהודר והרבה יותר איבזור. הדיסקברי 4 מגדיר מחדש את המושג מתיחת פנים

מאת:רוני נאק צילום:תומר פדר

שני עשורים עברו מאז נפל האסימון בסוליהול. הפער העצום בין הריינג' רובר המפואר לדיפנדר (אז הוא עוד נקרא בלקוניות "לנדרובר") היה חייב להיסגר. באותה התקופה, סוף שנות ה-80' ותחילת ה-90', עלתה ופרחה הדרישה לרכב שטח כרכב המבטא את אורח החיים של בעליו, והניצנים הראשונים של סגמנט "רכבי הפנאי" כפי שאנו מכירים אותו כיום. והדרישה הגיעה מהבורגנים הצעירים, שכבת האוכלוסייה הבינונית/גבוהה שעדיין לא מסוגלת לרכוש את הריינג' היקר אבל בטח שלא מוכנים לסבול את ה-109 החקלאי והגס. השילדה הגיעה קומפלט מהריינג' (היום הוא כבר נקרא "קלאסיק"), מערכת ההנעה גם כן, ועליו הורד מרכב אלומיניום חדש ואופנתי.
במיקרוקוסמוס האנוכי שלנו, היה הדיסקברי אחד מרכבי השטח הראשונים להגיע ארצה, זה קרה בשנת 94' (מקדים במעט את הפאג'רו וטרנו). והיה מכלי הרכב החשובים ביותר בעיצוב תרבות השטח והפנאי בישראל בתחילת דרכה ובהמשך.
ועכשיו, עשרים שנים אחרי אני יושב בססנה של "ישראפלייט" המחליקה ברוח צד לעבר מנחת פיק ולהצגה של הדיסקברי 4.
קומולוס
על הרמפה בפיק, מוקף קולגות ישנים ודיסקברי חדשים, נסב הדיון האם זה ראוי להגדיר את הדיסקברי החדש כ"חדש" או שמא מתיחת פנים – אפילו "עמוקה" ומקיפה. והאמת שזה לא ממש היה רלוונטי אבל העביר את הזמן מצוין עד לתדריך – של רובי גולדשטיין סוכן לנדרובר שהפיק את ההשקה – ולקבלת המפתח ליד. לפנינו עמדו 200 קילומטרים של נהיגת כביש ברמת הגולן ובסוף מפגש בצהריים באחוזת דוברובין שבעמק החולה למסיבת עיתונאים ולמפגש עם קברניטי החברה.
מן החוץ השינויים אינם מפליגים אך בהחלט שנראים לכל הדיוט. חזית חדשה, מאד ריינגי'ת במראה, חישוקי גלגלים חדשים ומוגדלים ל-'19, מאותתים שקופים ופתחי יניקת אוויר חדשים בכנפיים. מן הצד תראו מסילות גג שלא היו ב-3 ומאחור פגוש מעוצב, פתחי פליטה מוצנעים, וצביר פנסים חדש. כמות נוריות הדיודה שסביב בהחלט שמרשימה, חלקן מיועד לקישוט אחרות ממש להארה חזקה מאוד.
תא הנהג של ה-3 היה מאוד לנדרוברי באופיו. מוצק, רבוע, עשוי מחומרים אגראריים כמעט. אבל זה לא ממש "עשה את זה" ללקוחות המפונקים שמעדיפים לקבל את השילוב הקלאסי (כמו מחרוזת חתונות) של עור, עץ ואלומיניום. אז לנדרובר נתנה להם את זה. מבלי לאבד מהמאפיינים העיצוביים המזוהים עם הדיסקו לאורך השנים, עיצבה לנדרובר פנים חדש ומאוד מהודר המיישר קו עם מובילי הסגמנט. כך תמצאו צד מידע גדול בין מחוונים חדשים, מסך מגע מולטימדיה חדש ועתיר רזולוציה, דיפוני עץ, דשבורד מעור, ומנופים ומסגרות מאלומיניום יצוק ומוברש. תשומת לב אף הוקדשה למגע המיתוג ואף למשקלו – בהבנה שכל נקודת ממשק כזו יוצרת רושם לגבי המכונית עצמה. לטעמי הם קלעו "בול".
אציין את מערכת השמע המדהימה של הרמן/קרדון, מערכת מצלמות היקפית, מצלמת חנייה חכמה, תאורת פנים ולוח מחוונים חדשה ותכולה, וכמובן "טריין ריספונס" שקבל עידכונים בתוכנת החול והסלעים.
חשוב לציין את העובדה שיש אפשרות לשבעה מושבים (גם השורה השלישית מרופדת בעור נאפה רך). בגרסה המפוארת ביותר בה נהגנו יש מזגן אחורי לשוכני הירכתיים ופאנל ממנו יוכלו להאזין באופן עצמאי מכל מקור שמע זמין שיש במערכת (כמובן שיש שקע לאייפוד ו USB).
צירוס
כל מה שנכתב עד עתה יכול להיות מספיק לכשעצמו אלא שטרם נגענו בשינויים המכאניים ומאלו יש המון.
אחת מנקודות הביקורת העיקריות לגבי הדיסקו 3 נסבו סביב משקלו העצמי הכביר. 2500 ק"ג זה נתון מדהים בכל קנה מידה. ואפילו שבדור הקודם הוא קיבל מנוע חזק למדי (190 כ"ס ו-45 קג"מ) זה לא הספיק כדי להזיז את המכונית כצפוי ממכונית בסגמנט הפרימיום. כך שהדבר הראשון שטופל היה לא הפחתת משקל (משיקולי פגיעה בבטיחות ומוצקות השלדה) אלא הכנסת יחידת כוח חדשה – המגיעה ישירות מיגואר. דיזל 6V בנפח 3.0ל' העושה שימוש במערכת הזרקה בלחץ גבוה מאוד ושני מגדשי טורבו הנכנסים לפעולה באופן עוקב ומקביל בו זמנית. כך תקבלו זמינות כוח טובה בסל"ד נמוך וביניים ומעל 2500 סל"ד יעלה לחץ הדחיסה ותעלה ספיקת האוויר להקנות הספק ואורך נשימה. הנתונים מרשימים מאוד: 241 כ"ס ו-60 קג"מ. אגב, 50 קג"ב (נתון המומנט של מובילי הסגמנט) מתקבל קצת מעל 1000 סל"ד. ומצד שני למשוך "אובר טורים" עד להחלפת הילוך ב-4750 סל"ד – כמעט 25% מעל לשיא ההספק.
אל המנוע הכביר הזה צורפה תיבת הילוכים חדשה של ZF. גם לה שישה הילוכים אלא שמחשב הפיקוד שלה יותר אסרטיבי במצב "S" והוא מסוגל לדגום את אופי הנהיגה ולהתאים עצמו לכך. עוד תוכננה התיבה להעביר הילוכים בזריזות יותר מקודמתה ויחסי ההעברה שבה הותאמו לעקומת התפוקה של מנוע הדיזל.
המשך שרשרת ההנעה ללא שינוי ומכילה טרנספר עם דיפ' מרכזי (הנעה כפולה-קבועה) בר נעילה והילוך כוח ביחס 1:2.93.
עוד עדכונים כוללים מערכת בלימה מחוזקת עם דיסקים וקליפרים מוגדלים, מנגנון היגוי חדש, גיאומטריית מתלים שמיועדת לשפר את ההתנהגות בפיתולים, מוטות יצוב מעובים, בולמי-זעזועים חדשים ותותבים חדשים ועמידים יותר בזרועות המתלה.
קופי ענן
עד שהגענו למחצית הנהיגה גיליתי שהדיסקו 4 לא וויתר במאום על ה-NVH המדהים שהיה לקודמו. הרייד חלק ומרחף, בידוד רעשים ורעש מנוע אקסמפלארי הופכים את הנהיגה בכלי לחוויה נעימה מאד. הקצב המהיר מאד בו נהגנו חשף מחסור בשיכוך של הבולמים בחזית, ונטיה לצלילת חרטום בבלימה חזקה. אולם בהתחשב בזה שמדובר בכלי של שלושה טונות כמעט (עם מיכל מלא ושני נוסעים), הקצב שבו נגמעו הפיתולים בגולן היה באמת מאד מהיר. למנוע החדש היכולת להזיז את הכלי באופן ראוי ביותר. כשהתאוצה ל-100 ירדה ב-4 שניות מ-13 ל-9 שניות בלבד. זמינות הכוח של המנוע טובה מאוד והכמות של הכוח שיש משכרת. לעיתים אפשר היה לפגוש השהיית טורבו קצרה אולם זו כמעט מינורית בהשוואה למנוע ה-2.7ל' הקודם. תיבת ההילוכים עומדת בהבטחה ומדלגת מעדנות בין ההילוכים, מצב "S" מאד אגרסיבי ומחזיק את המנוע ב-2000 סל"ד מוכן לניתור בכל רגע.
נסו לנהוג מאוד מהר, הרבה מעבר לאופי של המכונית, ואז תגלו תת-היגוי בפניות חדות והתערבו חדה של בקרת היציבות. כל אלו פונקציות של המסה הכבירה. שוטו לאיתכם בפלצנות בריטית יהירה והדיסקו 4 יהיה אחת המכוניות הנעימות שבנמצא. אפילו צריכת הדלק תפתיע כמעט 10 ק"מ/ל' בתנאים רדומים, הרבה מתחת לזה בקצב נמרץ.
השמש שירדה במערב רק הגדילה את הצינה שאחזה בגוף. אור אחרון במרומי החרמון הוא חוויה השמורה רק לחיילים המשרתים במוצביו – ולחבורה נוצצת של לנדרוברים חדשים. מיהרתי לנסות ולהתחמם במעט שמפניה שנמזגה כאות הגעתנו לפסגה (דרך מעלה גולני הסלול). גלשנו במורד החרמון לעבר הכינוס במלון בית בגליל כשבדרך חיכתה לנו הפתעה נוספת.
מבצר נמרוד. מרשים מתמיד ומואר עתה במערך זרקורים חדש. קל היה לטעות ולחשוב שאנו במסע דילוג בין טירות בלואר או על הריין. אבל זה אפילו טוב יותר – זה שלנו.
המסע הלילי לבית בגליל נתן את ההזדמנות ליהנות מתאורת הפנים החדשה המשלבת תאורה כחולה/בהירה ברוב המשטחים, ירוקה על מערך הפקדים המרכזי ואדומה היכן שחשוב. פנסי בי-קסנון חזקים האירו את שבילי יער ביריה בואכה לשאר החשמלי המאט להיפתח של הבית בגליל ושל המקלחת והארוחה הצפויים.
קומולונימבוס
סינגל מאלט טוב לא עושה האנג אובר. עובדה! כך שללא צורך לבלוס אספירין בכמויות אפשר היה לצאת ולנגוס מעוגת השטח שהמתינה לנו ביער ביריה. מערך שבילים, משעולים ודרכים שנע בין שבילי-קק"ל מפולסים לבין מתלולים שואבי תחתונים והופכי קיבה.
מערך האמצעים לשטח שבו מצויד הדיסקו מרשים מאוד: מתלים ארוכי מהלך ומשתני-גובה, יחס העברה קצר, בקרת ירידה במורד, בקרת משיכה, דיפרנציאלים ננעלים – וכל זה מקורי מהמפעל.
איני רוצה להיכנס לתיאורים דרמטיים של המכשולים אותם תיקלנו. מהסיבה הפשוטה שלא הייתה דרמה. הדיסקו4 בלס את השטח כאילו היה פולנטה מאתמול – באדישות שוות נפש. זוויות חדות אם בטיפוס או מורד, הצלבות והנפות גלגל, טיפוס על דרדרת חלקלקה או גלישה בשיפוע צד קל, הדיסקו עשה את זה בנונשלט מקומם כמעט.
הנקודה היחידה לשיפור, לטעמי, היא מציאת צמיגים דו-שימושיים ראויים כדי להחליף את סוליות האספלט המקוריות. יש בנמצא MTR'רים ב-'19 אבל אלו מאוד לא נעימים ביומיום.
מצב החול החדש לא נבדק (בהעדר חול) אולם שילבנו את ה"סלעים" כדי לחוש באופן המעודן יותר שבו משתחרר הכוח בראשון Low, בשינוי ברגישות המצערת (כדי שלא תהיינה קפיצות סל"ד מקיפוצים בשטח). גם עתה אפשר לעבור בין Low ל-High בגלגול מבלי לעצור. כך שעם גחון מורם הגענו ליקב אדיר שבאזור התעשייה של דלתון. היקב המשפחתי הצעיר מפיק כמה סוגי יין אשר הפתיעו באיכותם. טעמנו, ירקנו ולקחנו בקבוק הביתה.
דלתא
הדיסקברי 3 היה מצוין. עובדה, הוא השאיר הרחק מאחור את כל מתחריו מנמוך (פאג'רו לנדקרוזר) ומגבוה (5X, טוארג, 7Q). וגם אם חלקם היו מעט טובים ממנו בכביש אף אחד מאלו לא התקרב כלל ליכולת בשטח. זה, לצד הזהות החזקה, השיפור באיכות והאיכות הכוללת של המוצר הפכה את הדיסקברי 3 להמלצת המערכת. ואז הגיע הדיסקברי 4 והוא עולה בכל על קודמו, משאיר את מתחריו הרחק מאחור. כוחות השוק הנוכחיים מכתיבים יציאה ברורה מהשטח וכיווץ כלי הרכב. האם לאור המגמה הזו עתיד הדיסקברי להישאר לבד בסגמנט משל עצמו. או גרוע מזה האם זה הנצר האחרון של זן שעתיד להיכחד בין תקני היורו המחמירים, החישמול הגובר והפוליטיקלי-אין-קורקטנס של רכבי פנאי כשכמותו?
כל עוד הדיסקו עימנו, נהנה מהאבולוציה של הדגם אשר בדורה הרביעי הפכה לאחד מכלי הפנאי המרשימים ביותר ועתירי היכולת בשני הממדים שהופכים אותן לכה שונים מכל טוסטר-ליסינג אחר: בכביש ובשטח.

מתוך אתר השטח הישראלי

מאי 312010
 
דן חסכן

לגבולות ההגדרה "מתיחת פנים" גמישות רבה, אבל אף אחת מההגדרות הסוטות מהמרכז הנורמטיבי של אותה הגדרה לא מתייחסת למושג "מפגן יכולת"
התחזיות אמרו את זה, מכ"מ הגשם של השירות המטאורולוגי הראה את זה מגיע, ואני לא יכולתי להתעלם. למערכת מז"א פעילה מאד עם אוריינטציה דרומית יכולה להיות רק משמעות אחת – שיטפונות בנחלי הדרום. שיטפונות שמזמן רציתי לראות. לא "סתם" שיטפונות במקומות הרגילים של מדבר יהודה – לים המלח או של הר הנגב לערבה. את אלו כבר ראיתי, חיפשתי את השיטפונות הנדירים באמת, אלו שנשפכים לנגב המערבי. זרמי מים שבעבר פרנסו את התרבות המדהימה של הנבטים אשר השאירו חותמם על האזור עד היום ועדיין מהווים מקור השראה והמצאה לחקלאים בני ימינו.
השותפה שלי לצייד היא הסנטה פה החדשה. לא ממש חדשה כי אם מתיחת פנים קלה. אבל לא מתיחת הפנים ותוספת האיבזור הם הסיבה להימצאותה אצלי, אלא גם יחידת הנעה משופרת הכוללת מנוע טורבו-דיזל 2.2 ל' מעודכן ותיבת הילוכים חדשה בת-שישה יחסי העברה. לתומי חשבתי שהנה עוד דיזל-חסכוני-ירוק-צמחוני שליצרן חשוב יותר שיהיה שקוף מאשר שיהיה אגרוף. ואפילו סקירת דף הנתונים – המרשים כל הדיוט – סיפקה רמז דק בלבד למה שעתיד לעבור עליי ביומיים הקרובים.
תסקיר

הסנטה פה של יונדאי היא אחת מוותיקות סגמנט הפנאי אצלנו. החלה את דרכה בדגם כעור, אנמי ורך כמו בננה "דבש". אבל קנתה לעצמה הרבה אוהדים בזכות נוחות הנסיעה, אמינות טובה וסחירות מצויינת. הדור החדש הציב כבר עיצוב נאה לכל הדעות, מן הפנים והחוץ, הציע מנוע דיזל מודרני וגרסת בנזין חלושה – 2.7ל' 6V – שהייתה בעיקר שקטה וחלקה בנסיעה. בהמשך הצטרפה גרסת 7 מושבים וזה כבר היה סיבה מספיק טובה כדי לעמת אותה מול הקפטיבה של שברולט – בעימות בו הסנטה פה, הפסידה בעיקר בשל מרווח הפנים מוגבל בשורה השלישית ונוחות נסיעה פחות טובה משל הקפטיבה.
עכשיו אני אוחז בידי מפתח אלחוטי והיא נפתחת אליי בגרסה המאובזרת ביותר – לקצ'רי כשבין הכנפיים דר מנוע טורבו-דיזל מעודכן שיכול להיות מקור לגאווה אצל כל יצרן. עם מערכת הזרקה משופרת, טורבו-מניפה משתנה וניהול מתקדם, מפיקה יונדאי מדיזל 4 צל' בנפח 2.2ל' 197 כ"ס ו-45 קג"מ בתחום שמתחיל מ-1800 סל"ד ועד לשיא ההספק ב-3800. זו לא משרעת סל"ד רחבה מאד ועל כך מפצה תיבת הילוכים מקורית מבית יונדאי, בת שישה יחסי העברה. זה לא דבר פעוט שמותג רכב מייצר את תיבות ההילוכים לעצמו – רובם לא עושים זאת – ובכך יונדאי מצטרפת למועדון יוקרתי למדי לצד טויוטה ויצרנים מובילים אחרים, המיצרים לעצמם את תיבות ההילוכים. עוד ראוי לציין שיונדאי ישראל מתחילים לראשונה, לשווק גם את גרסאות ההנעה הקדמית-בלבד של הדגם וזאת לאור ההצלחה של הטוסון ושל ניסן קאשקאי.
גרסת הלקצ'רי – בקצרה – כוללת פנסי קסנון, חשוקי גלגל 18', ריפודי עור על כל שבעת המושבים, מערכת מולטימדיה הכוללת הכול ומנוהלת מסך מגע, מושבים מחושמלים, מזגן מפוצל עם פיקוד לשורה השלישית, בקרת שיוט, מצלמת רוורס משולבת במראה הפנימית, ועוד. הכל איבזור מקורי למעט תוכנת הניווט המקומית.
ברמה הוויזואלית, השינויים דקים למדי. פנסי חזית דקים וצרים יותר, פגוש קדמי שונה עם פנסי ערפל משובלים בתוכו. מאחור תראו שתי סופיות-מפלט מעוצבות, יחידות תאורה אחרות – כמעט זהות ליוצאות וזהו. גם הפנים כמעט ללא שינויים שאני חייב לציין לשבח את המיתוג שעל גלגל ההגה. לכפתורציה הזו יש טקסטורה שונה לכל מתג ולא עובר זמן רב עד שאינך צריך עוד להציץ כדי לראות על איזה מתג ללחוץ כדי להגביר את הווליום במערכת או להוריד מהירות בבקרת השיוט – חכם ופשוט ליישום.
היי דרומה
במשך שנים הייתה המסעדה הקטנה אבן דרך – עם מרק גולש מעולה ובשבת חמין נורא טעים – אלא שהפעם זמני דוחק ואני ממהר דרומה פן ירד מפלס השיטפון. אוזני כרויה לדיווחים ברדיו ורגלי עמוק ברצפה. והסנטה מהירה, מאד מהירה. הפתיעה עוד בתחילת הנסיעה – בת"א – עם תגובת מצערת חדה ומעט השהייה, ותאוצה – רבק איזו תאוצה! – ממש כמו של מכונית פרימיום אנרגטית. איכות הנסיעה עדיין על הצד הקשה של הסקאלה ורמת הבידוד מפני כביש משובש לא ממש ברמה של הטובות שבהן. גם אופן הטיפול באנרגיית החבטה לא מושלם וקיים מן הדהוד מוזר ולא ספיגה עמומה כמו שאנו אוהבים. מהמורות ממש רעות אף יחשפו ציקצוקים לא נחמדים.
והכלי מהיר, מאד מהיר לגודלו ולסגמנט, התאוצות מכל מצב חדות ומהירות. קל מאד למצא עצמך מהיר מדי ביחס לתנועה ומהיר מספיק למשוך תשומת לב. אבל דווקא שם בכביש המהיר ובמהירות שיוט אירופאית לגמרי – חשה הסנטה בבית ואפשר ללטף ולמזמז את מערכת המולטימדיה בנחת.
הכביש שטוף גשם וסחוף מים, סנטה לא מרפה וממשיכה לפלס דרומה באומץ דרך המטר. אחיזת הכביש טובה מאד, גלגל ההגה מעט דק בידיים – הייתי מוסיף עוד שני מילימטרים לעוביו כדי לחזק את תחושת החיבור למכונית. משקל ההגה טוב אבל מדרגה ווירטואלית ביציאה מהמרכז מעצבנת – קצת. קוטר הסיבוב קטן ושימושי מאד ובסופו של דבר ההגה יותר מסביר.
אני יורד מהכביש להצצה מקרוב באחד הסכרים של נחל הבשור – לא רחוק מאורים. הגשם עוד מזרחית אליי ואני מקווה לתפוס אולי את הנחשול הנחשוני. דרך השדות בוצית ומשובצת שלוליות עמוקות. אני חורק שיניים וממשיך. נועל את ההנעה הכפולה (וזה יישאר נעול עד לכמעט 50 קמ"ש) ומבטל את בקרת היציבות. הכלי זז הצידה, מסרטן ומחליק על הבוץ הבוגדני. אני מנסה להחזיר את בקרת היציבות, והעסק הופך נשלט יותר. איני רוצה לגלוש לשפה של שדה חרוש, משם כבר לא אוכל לצאת בכוחות עצמי. גולש לערוץ הבשור ונתקל בחריץ גשם עמוק, מתקל אותו באלכסון והסנטה מצליבה בשניה. ללא בקרת משיכה אין סיכוי להמשיך. חולפות שניות והבקרה מתערבת בתיקתוק המוכר וממשיכים לנוע. הסכר יבש – הזרם עוד לא הגיע. אכזבה, קפה מהיר וברדיו מודיעים שגשר ניצנה בסכנת קריסה – אני טס לשם.
דרומית לבאר שבע המדבר הפך לארץ אחרת. מנחל סכר ודרומה לא היה ערוך אחד שלא זרם בעוצמה. אני מתמוגג מריחות המדבר הספוג במים ונדהם מעוצמת הזרימה והרסס שעל הכביש. הכביש נורא חלק, מכוסה לפרקים שכבת סחף דקה וחלקלקה אך אחיזת הכביש של סנטה איתנה. רוחות חזקת מטלטלות את המכונית ואני עושה דרכי לפתחת ניצנה. הרגל על הריצפה מכוון את החרטום של המכונית לעבר ענן שחור עם ווילון כבד שתחתיו. מעברו השני כל הלימנים מלאים עד גדותם ומעבר במים, חלקם גולשים והורסים את סוללות העפר. השטח שטוף והדיונות קיבלו גוון כהה וספוג ממים.
מגיע לניצנה ואין גשר. הערוץ הרחב זורם לכל רוחבו, מטיח בעוצמה סלעים וסחף על עמודי הבטון של הגשר, מפיל אותם ומצרף אותם לארסנל אילי הניגוח שהמים מגייסים בזרימתם. המירוץ נגמר, מעליי מסוקי החיל מפנים שני פגים מעזוז, אני מתפנה לחזור להרצליה.
יכולת וצנעה

"הצלחה השקטה", אומר הסלוגן של יונדאי, ויש. מה שהחלק כגיחוך לפני לא הרבה שנים כשיונדאי הכריזה על כוונות המובילות שלה, הפך למבט מרצין כשמוצרי היצרן הקוראני הלכו והשתפרו מדור לדור. עם יחידת ההנעה הזו, תיבת ההילוכים המקורית, בתוך מכלול המוצר שנקרא "סנטה פה", יכולה יונדאי להיחשב כחברה מן המניין במשפחת יצרני הרכב המובילים. ההתאמה למשימה כמעט שמושלמת עם הסתייגות מנוחות נסיעה, ומרווח בשורה השלישית. למנוע המחודש תפוקה מרשימה מאוד לצד צריכת דלק קמצנית ממש של 13 ק"מ/ל' מחוץ לעיר וכ-10 ק"מ/ל' בתוכה וזה מבלי לוותר במאומה בתחום הביצועים או על מקדם ה"מגניבות" של רכב פנאי.
רמת האיבזור לא תבייש את המיטב של רמת אביב ותהיה תוספת נחמדה ונוחה בערפל החורף של רמת הגולן. וזה מה שבעצם אנו כל-כך אוהבים ברכב פנאי החופש לנוע בין ממדי הכביש והשטח. ואם יכולת התנועה הזו טובה מבעבר – יונדאי הצליחה מעבר למשוער.

רוני נאק מתוך מגזין "אוטו" צילום:תומר פדר

מכוניות יד שניה

דילוג לתוכן