Category כללי

המסע למחנות הריכוז, אליו יוצאים תלמידי תיכון מדי שנה, הולך ומתיקר, ומספר בני הנוער שמשתתפים בו הולך ופוחת, ולכן החליטו מורים והורים מהמרכז לערוך מסע אלטרנטיבי עבור תלמידים שידם אינה משגת. בדיון שנערך בוועדת החינוך לפני שנתיים, הוערך כי פחות מ- 20אחוז מהתלמידים יכולים להרשות לעצמם לצאת למסע לפולין, שעלותו עומדת היום בכ-1.000 דולר ויותר. במסגרת היוזמה נערך מסע חלופי למצעד החיים, בבית הקברות בחולון, שבו נבנו לאחר קום המדינה מצבות לזכר קהילות שניספו בשואה, המצעד נערך במתכונת דומה למצעד החיים. ובני הנוער יקראו בו קדיש לזכר הקהילות שניספו בשואה.

יוזמת הפרויקט צפי חי המכהנת כסמנכ"לית מרכז תאיר לשימור הזיכרון היהודי והלאומי, בחרה את המקום אחר שפקדה עם אמה מצבה שהקימה סבתה לזכר קהילת גרוולין שבפולין.

לדבריה מעבר לעובדה שהמסעות לפולין הפכו ליקרים ולאקסלוסייביים, הם גורמים להזנחת אתרי הזיכרון בתוך ישראל.

במסגרת המצעד האלטרנטיבי נחלקים התלמידים לקבוצות שבראשן עומד ניצול שואה המספר את סיפורו. התלמידים מאמצים את הקהילה שנספתה וממנה הגיע הניצול ולומדים את קורותיה."המצעד מאפשר לנו ללמוד את ההיסטוריה מתוך הלב" , מעידים התלמידים. השנה ישתתפו במצעד מאות תלמידים, חיילי צה"ל ומתנדבי מד"א.

ליאת עזר (ישראל היום )

מאת ניר חסון

ילדיהם של יונה ושמחה, אחים שנפרדו בגליציה בתחילת המאה הקודמת, גילו זה על זה בתום מסע חיפוש ארוך

באמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת, בעיר ברודי שבגליציה, נפרדו דרכיהם של שני אחים לבית משפחת שפירא. יונה עלתה לישראל כדי להצטרף לתנועה הקומוניסטית הארצישראלית. אחיה, שמחה, נותר עם הוריו. מאז התרסקה המשפחה במאורעות השואה והטיהורים הסטאליניסטיים. לפני כשבועיים, אחרי מסע חיפוש ארוך, שתחילתו במסמכי הקג"ב וסופו בפייסבוק, גילו ילדיהם של יונה ושמחה, המתגוררים בישראל – זה על קיומו של זה. אתמול במוזיאון "יד ושם" הם נפגשו והתחבקו לראשונה. "אני קצת לא יודעת מה עושים עם משפחה, אין לנו ממש ניסיון בדבר הזה", אמרה אילנה תמיר-שפירא, נכדתה של יונה, שבזכות מאמצי החיפושים שלה אוחדה המשפחה.

ליאורה, בתה של יונה ואמה של אילנה, לא ידעה כמעט דבר על אמה. יונה מתה כשליאורה הייתה בת 12 בעיירה ששימשה מעין מחנה מעצר למשוחררי הגולאגים של סטאלין. "היא אמרה שהיא חושבת שההורים שלה נספו בשואה, והיא אמרה שהיא תספר לי הכל כשאהיה בת 15, אבל כשהייתי בת 12 היא מתה", סיפרה אתמול ליאורה במפגש המרגש. האם הייתה קומוניסטית אדוקה, בשנת 1926 היא עזבה את משפחתה ועלתה לארץ. כאן הצטרפה לקבוצות מחתרת קומוניסטיות, בתחילה בירושלים, ולאחר שנעצרה בידי שלטונות המנדט היא עברה לחיפה והמשיכה שם בפעילות מחתרתית. ב-1931, לאחר כמה מעצרים בשל הדבקת כרוזים קומוניסטיים היא גורשה על ידי הבריטים.

חודשים ספורים אחרי גירושה של יונה הגיע לארץ אחיה, שמחה, גם הוא מסיבות אידיאולוגיות, אבל בקצה השני של המפה הפוליטית. "אבא השתתף באסיפה של ז'בוטינסקי בברודי. באותו ערב הוא חזר הביתה ואמר להוריו שהוא עולה לארץ, למחרת הוא כבר היה בתחנת הרכבת לסדר את הכרטיס", סיפר אתמול בנו, אריה שיקלר (אביו החליף את שם המשפחה לשם המחתרתי שלו – שיקלר). שמחה הצטרף לשורות האצ"ל ונעצר גם הוא על ידי הבריטים בשל חלוקת כרוזים – שונים, כמובן, מאלו של אחותו.

יונה התגלגלה בינתיים לברית המועצות בתקווה להמשיך לקדם משם את המהפכה. אלא ששם היא נדחתה בידי המפלגה, כפי שנכתב בדין וחשבון שנמצא בתיק הקג"ב, בשל היותה "בעלת נטיות לא בריאות: פסימיזם, אינדיבידואליזם, לא כל כך מתמצאת במציאות הסובייטית". מאוחר יותר היא נעצרה והואשמה בקונטרה-רבולוציונריות ובטרוצקיזם. במסגרת הטיהורים של סטאלין נשלחה ב-1936 למחנה כפייה – גולאג, בצפון רוסיה. היא נותרה במחנה ובעיירה הסמוכה אליו, אותה לא הורשתה לעזוב עד למותה מסרטן ב-1958. ליאורה, שאביה מת 10 שנים קודם לכן, הועברה לבית יתומים וב-1979 עלתה לישראל. "תמיד הייתי לבד, בלי אף קרובים. אחרי שעליתי ניסיתי קצת לחפש אבל לא היו לי כלים לכך, וזה לא הצליח", סיפרה.

בתה אילנה היא זו שלקחה על עצמה לגלות פרטים על סיפור חייה של הסבתא. במסגרת פרויקט מרתק, שמתועד בבלוג בשם "פרויקט יונה", החלה לאסוף פרטים על תעלומת חיי סבתה. היא נעזרה לשם כך בארכיונים שונים ובעיקר באינטרנט. פריצת הדרך הראשונה היתה כאשר הצליחה לקבל מארכיון הקג"ב את תיק החקירה והמעצר של יונה. כך גילו ליאורה ואילנה את שמות ההורים של יונה ומקום הולדתה. השמות ומקום המגורים הוזנו במאגר השמות ב"יד ושם", בו נמצאים כיום לא פחות מארבעה מיליון שמות של נספים.

אילנה גילתה שב-1956 בא אדם בשם שמחה ל"יד ושם" ומילא דף עד, ובו פרטים דומים מאוד לפרטי המשפחה שנמצאו בתיק הקג"ב. שמחה עצמו כבר לא היה בין החיים, אך אילנה הצליחה לאתר את בנו ואת נכדתו. דרך רשת פייסבוק מצאה אילנה את לימור, נכדתו של שמחה ובתו של אריה. "אמרתי שנתחיל מלימור כי היא צעירה", סיפרה ליאורה על שיחת הטלפון הראשונה, "אמרתי שאני מתנצלת ושאני מבינה שזה הזוי אבל אולי לסבא שלך יש אחות". אריה אישר שלשמחה היתה אחות, שהייתה בארץ והייתה פעילה קומוניסטית. זה הספיק כדי לאשר לבני המשפחה הנרגשים שלעץ המשפחה הדל שלהם צמח ענף נוסף.

לבקשת "יד ושם" הסכימו הקרובים לעשות את האיחוד המשפחתי לעיני עיתונאים. שני בני הדודים ניגשו זה לזה והתחבקו בחום בעוד בני הזוג והילדים לוחצים ידיים ומשננים זה את שמו של זה. "אני חושבת שאני עוד לא מעכלת את זה. אני שמחה עבורי שיש לי משפחה ושמחה עבור הילדים שלי. אנחנו צריכים ליצור יחסים ואני מקווה שנצליח", אמרה ליאורה במפגש. "יש הרבה לספר בשביל לעטוף תקופה כזו, חבל שמי שהיו שייכים לסיפור הזה כבר אינם. הייתה לי אחות שנפטרה לפני כמה חודשים ולא הספיקה", אמר אריה.

אבל האיחוד המשפחתי אינו סופו של "פרויקט יונה". "זה כמו סיפורו של העם היהודי כולו", סיכמה אילנה, "חמישה אחים, שניים נספו בשואה, אחד רוויזיוניסט שעלה בעקבות ז'בוטינסקי, אחת קומוניסטית נלהבת שהלכה לאיבוד במחנות הקומוניסטיים, והיה גם אח חמישי שכנראה הגיע לאמריקה". לאיש מבני המשפחה אין קשר עם האח החמישי, גדליה שמו. "גיליתי שכל ה'גדליה' הפכו לג'ורג' ו'שפירא' לשפירו, אז אני מחפשת את ג'ורג' שפירו בארה"ב. אחד מהיוצרים של סיינפלד הוא ג'ורג' שפירו, אולי יש לנו קשר אליו", סיכמה בחיוך.

פורסם במקור באתר עיתון "הארץ"

השקט היחסי שנשמר בדרום הארץ ב2010 ,בא לידי ביטוי בעלייה בביקושים לדירות. סקר שפרסמה אתמול התאחדות הקבלנים, מגלה כי אשתקד נרשם זינוק חד של 325% ברכישת דירות בבאר-שבע  (582 דירות חדשות ) לעומת 2009 . באשקלון נרשמה עלייה של 89% ( 351 דירות חדשות)

גם הצפון נהנה מפריחה: בנהריה נרשמה עלייה של 87% ברכישת דירות ( 189 ) וכ-96% בקריית ביאליק נרשמה (97 דירות ).

מנגד, במרכז הארץ ובגוש דן נרשמה ירידה ברכישת דירות, 24 %בגבעתיים , כ- 20% ברמת גן וכ- 26% בבת-ים.

בהתאחדות הקבלנים מסבירים כי הירידה במרכז לעומת העלייה בפריפריה, נעוצה בפערי המחירים הגדולים בין האזורים.

משה סלע (פוסט )

יד ושם פתח במבצע "לאסוף את השברים"- מבצע לאומי להצלת פרטים אישיים מתקופת השואה. המבצע, שמנוהל על ידי כמה משרדי ממשלה, נועד לאסוף מסמכים, חפצים ויצירות אומנות מתקופת השואה, הנמצאים בידיהם של אנשים פרטיים בארץ. "פריטים כאלו מוסיפים מימד משמעותי לחינוך ולהנצחת השואה" אמר יו"ר יד ושם אבנר שלו,"חלק גדול ממה שאנו עושים היום ביד ושם, ובכלל זה עבודתנו החינוכית והמחקרית, מבוסס על התיעוד הזה".

יורי ילון (ישראל היום )

רשות העתיקות הודיעה אתמול כי סיימה את העבודות בתעלה שנחפרה לפני כ- 2.000 שנה מתחת לעיר העתיקה בירושלים, וחשפה אותה לציבור לראשונה, אורכה של התעלה ששימשה כמערכת ניקוז היא יותר מחצי ק"מ,אך לטענת אנשי רשות העתיקות, היא אינה מגיעה להר הבית או עוברת מתחת למסגד אל-אקצה, כפי שטען הוואקף המוסלמי.

בתוך כך , משרד החוץ הזהיר אמש כי תוכניתה של עיריית ירושלים להקים גשר מרחבת הכותל המערבי לכניסה להר הבית, תגרור תגובה פלסטינית חריפה.

סגן ראש עיריית ירושלים דוד הדרי,מסר כי העירייה נחושה להוציא לפועל את התוכנית, "מדינת ישראל היא הריבון בירושלים,וריבונות כוללת גם בנייה של גשר כזה או אחר אמר מר הדרי.

ארז ליבנה,ואיתן קושניר (פוסט )

סגן שר הבריאות, חה"כ יעקב ליצמן (יהדות התורה ), צפוי להודיע היום על תמיכתו בהצעת החוק להכללת האשפוז הסעודי בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

מדוברות משרד הבריאות נמסר, כי ליצמן תומך בכך ואף הודיע כי יתמוך בהפיכתה של הצעת החוק להצעת חוק ממשלתי.

היום יוועדו בכנסת חברי "הקואליציה להכנסת האישפוז הסיעודי לסל הבריאות" הכוללת את האגודה לזכויות האזרח, ותריסר אירגונים חברתיים נוספים, על מנת לדון בהצעת החוק הפרטית בנושא, אותה מקדם יו"ר השדולה לבריאות הציבור ח"כ חיים אורון (מרצ ).

רכז תחום בריאות באגודה לזכויות האזרח רמי אדוט, הסביר כי "כיום האישפוז הסיעודי אינו כלול בסל השרותים של קופות החולים, אלא ניתן על ידי משרד הבריאות בהשתתפות עצמית גבוהה, או באופן פרטי למי שאינו נחשב זכאי, לפיכך,קבלת הסיוע במימון האישפוז כפופה למגבלות תקצביות של משרד הבריאות וכרוכה בתקופת המתנה ארוכה.

אדוט ציין כי "העלות של מיטת אשפוז עומדת על 15 אלף שקל לחודש,המתחלקת בין משרד הבריאות למשפחות המאושפזים, הנאלצות לשלם כ- 2.300שקל בחודש בממוצע,מצב זה הביא לכך שמשפחות של כ- 21 אלף חולים סיעודיים – רובם המוחלט בני 65 ומעלה שלא יכולות לעמוד בנטל הכספי, ומעדיפות "לאשפז' את יקיריהן הקשישים בבית, ולא לרוקן את כל חסכונותיהן

לימור ניסני-שושני (פוסט )

הממשלה הקציבה 140 מליון שקל לשנה, למשך 20 השנים הבאות על מנת "לחזק את המבנים הציבוריים בישראל מפני רעידות אדמה".

כך עלה אתמול במהלך ישיבה מיוחדת של ועדת המדע והטכנולוגיה, בראשותו של ח"כ מאיר שטרית (קדימה ), שהזכיר כי בדיון הקודם התברר ש"תקציב ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה,לשנים 2011-12, עומד על 0 שקלים".

בתגובה לטענות הסביר צחי דוד, נציג אגף התקציבים במשרד האוצר, כי האוצר "אישר תקציב לוועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה, בשיעור של 15 מליון שקלים לשנה, למשך חמש שנים, ועל מנת לחזק את מבני הציבור, הקציבה הממשלה 140 מליון שקל לשנה.

השר בנימין בגין ציין כי מדיניות הממשלה הינה "לא להיערך לתוצאות החמורות ביותר של רעידות האדמה החזקות ביותר האפשריות,שההסתברות להתרחשות היא מזערית"

ליאור נוביק (פוסט )